היופי שבפשטות ~

האלו .. אני ממשיכה במסע הפרסום הגדול שלי!

אני מחליפה לינקים, מי שמעוניין- בתגובות (;

"אההמ..." אשלי המהמה לעברה ונשכבה בעייפות על המיטה. "אז מה קרה איתכם? "היא שאלה, מורידה את הסווצ'ר שהיתה איתו ונשארת עם גופיה.

"העיפו אותו .. מצוות המורים." קירה אמרה בקול חלוש, אשלי קמה לישיבה במהירות.

פרק 6 -

כשאשלי נכנסה באיחור לכיתת אנתרופולוגיה בפעם המי-יודע-כמה בחודש וחצי האחרונים היא לא ראתה מולה את מר פלור, אלא גבר בשנות החמישים לחייו שנראה כמו גרסא מבוגרת יותר של ג'ורג' קלוני. היא התיישבה לידקירה תוך כדי שהיא ממלמלת סליחה לאנשים שדרכה עליהם בעצם העובדה שהיתה יותר מרוכזת במורה מאשר בדרך שהיא ניסתה ללכת בלי לפול. קירה גיחכה כשהיא התיישבה לידה. כנראה שהן היחידות שידעו מה קרה למר פלור, ובכל זאת. היא לא באמת האמינה לזה.

שון ישב בסוף האולם והיה על סף הירדמות, מדי פעם מתמתח ומעביר מבט בוחן על האולם. אשלי הוציאה מתיק הצד שלה מחברת שכבר היתה מפוצצת מסיכומים ועט מהכיס האחורי במכנסיים שלה, בדיוק כשהמורה הודיע שכדאי להתחיל לכתוב את מה שהוא אומר.

הפעם זה היה שיעור קצר יחסית, שעתיים בלבד, הצלצול נשמע והיא יצאה מהכיתה, מתכוונת לנצל כל רגע משלוש השעות שיש לה עד השיעור הבא.

היא עלתה במדרגות, שתיים שתיים בכל צעד, דבר שהשווה לאשלי מראה של פינגווין חולה בהתחשב באורך שלה.

היא יצאה את המכונית שלה, התניעה אותה ויצאה אל הבית של לוק, לא יכולה לעמוד במרחק הזה שהיה כל כך קצר ונראה כאילו לוקח לה שעות להגיע לשם.

לבסוף היא עלתה במדרגות את הדירה ל לוק ודפקה על הדלת פעמיים, כששמעה את קריאת ה'פתוח!' המוכרת היא פתחה את הדלת ומצאה את לוק יושב על שולחן המטבח ושורך את השרוכים של נעלי הצבא, היא נשארה לעמוד במקום, סוגרת את הדלת במין טריקה עצבנית. הוא הרים את ראשו אליה, היא לבש את מכנסי המדים וגופית סבא, החולצה שלו היתה זרוקה על השולחן במטבח, "מה אתה עושה?" היא שאלה. הוא עזב את הנעל החצי-שרוכה שלו וקם לעמידה, מתקרב אליה בלי לענות, היא התרחקה צעד וחצי אחורה, "תענה לי." ביקשה.

לוק נאנח, "הקפיצו אותי, אני טס בערב לאפגניסטן."

אשלי הרימה גבה, מתי לעזאזל הוא התכוון לספר לה, כשהוא יהיה בחצי הדרך לשם?! היא הסתובבה וסובבה את ידית הדלת, לוק תפס במותניה בתנועה מהירה, מושך אותה אליו וסוגר את הדלת, "אני רציתי ללכת עכשיו אלי ולהגיד לך." הסביר, היא הורידה את הידיים שלו ממנה, "כמה זמן.?" זרקה אליו שאלה והתיישבה על הספה, לוק התחיל לכפתר את החולצה שלו והרים את מבטו אליה, "חודשיים." אמר, "לפחות." הוסיף.

"הבנתי," היא מלמלה, לוק עזב את מלאכת הכפתור והתקרב לעברה, מרים אותה בזהירות ועוטף אותה בחיבוק דוב, "אני מצטער." הוא מלמל, היא יכלה לשמוע שהוא באמת מצטער בקול שלו, הוא לא יכול לעשות עם זה כלום.

אשלי נכנסה אל הקמפוס שעה וחצי אחרי שעזבה אותו, השיעור שלה מתחיל רק בעוד שעה וחצי, היא התקדמה לכיוון מגורי הבנות, אל החדר של קירה ושלה.

כשהגיעה כמעט לסוף המסדרון היא ראתה את שון מתקרב אליה מכיוון החדר שלה. "שון?" היא מלמלה לעברו, הוא הסתכל עליה, מופתע מעט, ואז עטה חיוך קטן על שפתיו. "כן?" שלחלעברה.

היא חייכה אליו בחזרה, "מאיפה אתה חוזר?"

"מהחדרשלך .. האמת." אמר לך בחזרה, אשלי הרימה גבה בתגובה, "מה עשית שם?"

"סתם.. את יודעת, אני וקירה הסתובבנו קצת.." אמר, ומסתכל עליה, כיאלו בוחן את תגובתה, אשלי הנהנה, "אה, נהנתם?"

הוא נראה מעט מאוכזב מהתגובה, "אה, כן.. " הוא אמר, מחייך חיוך קצת יותר גדול,

"אוקיי, נדבר." אשלי החזירה לו והמשיכה ללכת, שון חייך בחזרה והמשיך גם הוא בדרכו.

אשלי פתחה את דלת החדר בלי הזמנה, קירה בדיוק יצאה מהמקלחת במגבת בלבד, סבון על הראש שלה, אשלי גיחכה, "מה קורה עם שון?" שאלה אותה, קירה סידרה את המגבת שלה וחזרה אל המקלחת, סוגרת את הדלת אחריה ופותחת את זרם המים.

אשלי נשכבה על המיטה, "סתם, הסתובבנו קצת, הוא חמוד" אשלי שמעה את התשובה לבסוף, נצעקת אליה ממתחת לזרם מים חזק.

אשלי צחקה, "זה מה שהוא אמר לי, לאן הלכתם? משהו קורה ביניכם?" היא שאלה, מתפלאת במובן מסוים.

קירה השתעלה קצת, "אני לא יודעת.. את חושבת ש.. אני לא יודעת, זה בסדר?" קירה צעקה אליה בחזרה.

אשלי חייכה לעצמה, "אני חושבת שכן, אני זאת שנפרדה ממנו."

קירה היתה זו שצחקה עכשיו, צחוק של הקלה, "תודה." היא קראה אל אשלי.

אשלי החזירה לה 'בבקשה' מהול בפיהוק.

לוק נמצא כבר כנראה באפגניסטן, זה היה הדבר הראשון שאשלי חשבה כשהיא קמה בבוקר שאחרי היום ההוא שלוק הודיע לה שהוא נוסע לחודשיים הקרובים.

רק שיחזור, הזמן יעבור מהר כשהיא תדע שהוא בטוח, ושהוא חוזר בוודאות. וזה כנראה לא יקרה.

אשלי נכנסה למקלחת ויצאה אחרי רבע שעה, העור שלה חם מהמים, היא התלבשה וענתה לפלאפון שהתחיל לשיר, קירה יצאה מוקדם יותר.

"הלו." היא ענתה.

היא שמעה קול לא מוכר מעבר לקו, קול של אשה, "אשלי..?" היא מלמלה אליה,

אשלי הנהנה, ואז נזכרה שזה לא עושה כלום, "מי זה?"

"אשלי, זאת.. אני.. אה- ג'וליה, אמא שלך."

אשלי שתקה כמה שניות, מרגישה את הנשימה שלה נעשית מהירה יותר, "אשלי?" היא שמעה את אותו קול.

"מה את רוצה?" היא ענתה לה, משתדלתלהיות הכי קרירה שאפשר, היא הרגישה דמעותמחליקות לה על הלחי.

"אשלי, אני.. אני חיפשתי אותך כמו מטורפת, השגתי את הטלפון של אמא של נייט, מהעיון שפרסם את ההודעה על אבא שלך, אני.. אני הייתי רוצה לפגוש אותך." היא אמרה לה.

אשלי פלטה גיחוך, " עכשיו?" היא שאלה, "לא יכולת לעשות את הפגישה המרגשת הזאת כשהייתי קיטנה יותר? נגיד.. כשנולדתי?" היא הציעה,

האישה שמאחורי הטלפון נשמעה כאילו היא בוכה עכשיו, אשלי ניגבה את שתי העיניים שלה,

"ג'וליה, מי שלא תהיי, אני לא מעוניינת לראות אותך." אשלי אמרה אחרי שלקחה נשימה עמוקה.

"אשלי, אני מתחננת, בסדר? חצי שעה בבית קפה, מתי שתרצי!"

אשלי פלטה אנחה, "בסדר." היא מלמלה אחרי חצי דקה של שתיקה.

"איפה את?" ג'וליה שאלה,

"באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק." היא אמרה לה,

ג'וליה נשמעה מחייכת עכשיו, שמחה יותר, "אני עובדת לא רחוק משם."

"יאאייי." אשלי קראה בציניות

ג'וליה נשמעה מצחקקת, "מה דעתך על עוד חצי שעה? בבית הקפה ההוא, זה עם המלצרים שלובשים חולצות עם הדפשים של משפטים מורסמים?" היא הציעה לה,

אשלי הנהנה שוב, "בסדר."

הן ניתקו את השיחה.

אשלי פתחה שוב את הארון שלה, מוציאה ממנו ג'ינס ומתחילה בחיפוש אחר חולצה הולמת למפגש ראשון עם אמא, גם בארון של קירה, לא יהיה לה אכפת.

לבסוף היא הצליחה למצוא משהו במעמקי הארון המבולגן מאוד של קירה ונעלה נעליים, יש עוד 10 דקות.