 כינוי:
Alexandra (; בת: 13
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 6/2011
"דף חלק" - פרק 8
הפרק הקודם היה ממש קצר, אבל אם קראתם הוא משמעותי (:
מקווה שתיהנו גם מזה ~
פרק 8 -
אשלי נכנסה לבניין של חדרי המגורים, ההפרעות בשיחה, הלחשושים האלה שנכנסו אולי לתדר הפריעו לה. היא הייתה עייפה מדי מכדי לחשוב על זה, אבל היא דאגה לו, היא נרדמה בקושי, ישנה שינה חסרת חלומות ומלאת דאגות. כשקמה ליום רביעי, יום חופשי בשעה 7 וחצי בבוקר היא התקלחה, התלבשה במהירות והלכה לכיוון חדרי הטלוויזיה. הם היו מלאים, יותר ממה שהיו תמיד, וזה הדאיג אותה. השדרן בטלוויזיה בדיוק הודיע על ברייקינג ניוז "יחידה מהצבא האמריקאי הותקפה באפגניסטן, חמישה פצועים והרוג אחד הוחזרו לארצות המאוחדות של אמריקה, השמות לא הותרו לפרסום." היה כל מה שהספיק לחדור להכרתה של אשלי לפני שהיא התיישבה על אחד הספות והפסיקה לשמוע את מה שקורה סביבה.
אשלי יצאה מחדר הטלוויזיה והתחילה ללכת לכיוון המדשאות, לא בטוחה לגמרי מה היא עושה, רק לעשות משהו, לצאת מהמצב הזה של חוסר ידיעה ולקבל איזו שהיא פיסת מידע לגבי לוק. ההפרעות האלה בשיחה אתמול עם לוק לא היו סתם, הם הדאיגו אותה מההתחלה.
היא התיישבה על הדשא, היו עוד הרבה סטודנטים על הדשא, אלה שקמו לפני השיעור הראשון, הלכו לקנות קפה והתיישבו לגמור את העבודות שלהם.
היא חייגה את המספר של שון. הוא ענה אחרי שני צלצולים.
"שון."
"כן?" שאל,
היא שתקה למספר שניות, "א..אתה יודע מה קורה עם לוק? הוא ביחידה ההיא?" היא שאלה
"א..כן," אמר, "אני.. לא הספקתי להיות אצלו, אני .. אני בטקסס." אמר, "אצל אמא שלי."
אשלי נאנחה, "אתה יודע מה איתו? מה שלומו?"
"אין לי מושג. אמרו לי שהוא בסיינט ג'וזף" הוא ענה, "אני חוזר היום בערב, רק אז יש טיסות." אמר, "האוטו מת." הסביר
אשלי הנהנה, "נדבר." היא מלמלה וניתקה את השיחה
היא הרגישה איך האוויר כאילו חומק ממנה, נכנס לה לפה אבל לא נקלט.
היא חשבה מה לעשות, אולי ללכת לנייט, להעביר קצת את המחשבות, לוק בסדר. הוא חזק.
או לנסוע לבית החולים, להיות עם לוק, ולראות שהוא בסדר בעצמה.
היא לא ידעה מה לעשות, בכלל. אפילו לא מאיפהלהתחיל לחשוב מה לעשות.
לבסוף הוציאה את הפלאפון שלה שוב וחייגה את המספר של לוק. צלצול אחד, שניים ... חמישה, שישה.
ו..מענה קולי. כמובן. לבסוף היא החליטה לנסוע לבית החולים, אשלי הלכה בצעדים מהירים לכיוון החניה, מושכת לכיוונה מספר זוגות עיניים סקרניות.
היא נכנסה אל המכונית שלה ואחרי שלושה נסיונות כושלים הצליחה להתניע אותה ולצאת מהחניה אל הכביש. היא נסעה, לא בטוחה בדרך, עוקבת אחרי שלטים ישנים שמובילים לבית החולים ע"ש סיינט ג'וזף.
כשהגיעה היא החנתה את המכונית ויצאה ממנה במהירות, נועלת אותה ונכנסת בצעדים מהירים אל תוך המבנה הגדול, ישר אל הקבלה, "אני צריכה בבקשה לדעת אם לוק ג'יימסון נמצא כאן." היא ירתה אל מזכירה עייפה, בשנות החמישים שלה ששיער אדום נראה כאילו הונח על ראשה ואיפור מרוח עיטר את פניה. היא הנהנה והקלידה את השם. "חדר 541, קומה 6. המעלית משמאל." אמרה בחצי פיהוק.
אשלי הנהנה "תודה." אמרה ורצה אל המעלית, לוחצת על הכפתור בערך 34 פעמים עד שהמעלית הגיעה, היא נכנסה אלייה ולחצה על הכפתור שהיה כתוב עליו 6 חצי מחוק. במעלית עמד עוד בחור צעיר, אולי בן 25, שנראה גם הוא טרוד. אשלי הביטה בעצבנות בלוחית שמציגה את הקומות בהן המעלית עוברת. 4...... 5...... 6.
הדלתות נפתחו ואשלי יצאה בצעד מהיר אל המסדרונות, מחפשת את השלט שיוביל אותה לחדר מספר 541, לבסוף היא פנתה ימינה והלכה בכיוון החץ. מחפשת אחר החדר המבוקש. רופא עבר לידה ונעצר, "מה שמך?" שאל, אולי מנסה להבין משם משפחתה את הקשר שלה לאחד ממאושפזי הקומה,
"אשלי." היא ענתה לו.
הרופא הנהן "אשלי, את מחפשת את אחד מחיילי יחידה 664?" שאל.
אשלי חשבה רגע והנהנה, הוא הרים רשימה, "איזה מהם?" שאל.
"לוק ג'יימסון."
הוא הסתכל ברשימה שלו, שתיקה ארוכה.
אשלי הסתכלה על הרופא, "נו.. איפה הוא?!" היא תקפה אותו, הרופא הסתכל עליה, "אני מצטער.. הוא, הוא לא הצליח." הוא אמר, "את בת משפחה?" שאל
אשלי הנידה בראשה, מחפשת משהו לשבת עליו, או להשען עליו. משהו שיתמוך בה.
לוק.
יצא קצר, אבל מותח. מקווה שאהבתם ושאתם מחכים לפרק הבא.
אגב,אם תצטרפו למנויים תקבלו ספויילרים לפרקים-אז שווה לגמרי (;
Alex ♥
עריכה - נשלחו ספויילרים למנויים!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
