היופי שבפשטות ~

אני מצטערת על הפרק הזה. הרווח במחשב קצת התחרפןוהוא עובד רק כשבא לו.

מקווה שתאהבו (:

הוא הסתכל ברשימה שלו, שתיקה ארוכה.
אשלי הסתכלה על הרופא, "נו.. איפה הוא?!" היא תקפה אותו, הרופא הסתכל עליה, "אני מצטער.. הוא, הוא לא הצליח." הוא אמר, "את בת משפחה?" שאל
אשלי הנידה בראשה, מחפשת משהו לשבת עליו, או להשען עליו. משהו שיתמוך בה.
לוק.

פרק 9 -

אשלי התיישבה על ספסל ברזל קריר מאחוריה, יותרנופלת עליו מאשר מתיישבת. הרופא הסתכל עליה.

"הוא.. הוא מת?" היא שאלה.

הרופא העביר מבט מהיר ברשימה והסתכל עליה, "אה...כן, אני מצטער אשלי."

היא הרימה את מבטה אליו, הוא הסתכל ברשימה שוב ואז הרים את מבטו, מתחיל להקיש ברגלו באי נוחות, אשלי הרימה אליו את מבטה. "אה.. אדוני, הכל בסדר?" היא שאלה.

הוא הנהן, "אה.. אשלי, אני מצטער, אני טעיתי בשורה .. לוק ג'יימסון מאושפז עם רגל שבורה ופצע פתוח בכתף בחדר מספר 541."

אשלי הרימה אליו את מבטה במהירות שסיכנה את הצוואר שלה, "מה?" חיוך התפשט על פרצופה.

"כן, אני .. אני מצטער שהטעיתי אותך.. הוא פשוט שורהאחת מעל החייל שנהרג." הסביר לה, זע באי נוחות.

היא הנהנה, אבן ענקית ירדה לה מהלב, למשך דקה שלמה היא חשבה שהוא מת, וזה הרגיש כמו נצח.

הרופא הסתכל, "בואי.. אני אלווה אותך לחדר" הוא אמר ונגע קלות בגבה, מסמן לה את הכיוון שעליה ללכת, הדרך הקצרה לחדר הייתה מלווה בהרבה התנצלויות מצד הרופא, אשלי לא שמעה כל כך את כולן, היא הייתה עסוקה בעובדה שלוק חי.

אותו רופא גבוה, שמנמן מעט ובעל שיער מאפיר פתח דלת של חדר, "הוא פה, ושוב, אני מצטער." אמר לה, אשלי הנהנה במהירות ונכנסה אל תוך החדר, מסתכלת על שתי המיטות שם, אחת ריקה ובשנייה שכב לוק, ישן.

תחבושת לבנה שכיסתה את הכתף שלו בצבצה מתחת לחולצת הפיג'מה הירוקה שלבש. הרגל שלו הייתה תלוייה באוויר ומגובסת. והוא ישן.

אשלי לא ניתקה את מבטה ממנו, הלכה והתיישבה על כיסא ליד המיטה שלו, היא הרגישה דמעה אחת מרטיבה את הלחי שלה וניגבה אותה במהירות.

היא חייכה חיוך קטן, הוא חי, וזה מה שחשוב.

שילבה את אצבעותיה באצבעותיו, זה הספיק בשביל להעיר אותו, הוא פיהק והזיז את ראשו לכיוונה "אשלי." פלט את שמה, היא קמה ונפלה עליו בחיבוק, ראשה קבור בחזהו, היא הרגישה את ידו מטפסת מהמותן שלה לכיוון הגב שלה ומחבקת אותה. "לוק, אני.. אתה.. מה קרה שם?" היא ניסתה לשאול את השאלה שלה מבין מספר דמעות סוררות שהצליחו לברוח.

הוא הרים את ראשה בזהירות ונשק לה על השפתיים, היא עצמה את עינייה כמתמכרת לרגע.

הוא חייך אליה, "שבי." ביקש ממנה, "את רוצה לאכול?" שאל והרים את משענת המיטה שלו לישיבה.

היא הנידה בראשה, "מה קרה שם?" שאלה שוב.

הוא הסתכל עלייה, "הותקפנו, דאן נהרג במקום, ירו בו ישר בחזה." אמר לה, "ג'ון ודין יצאו עם כמה צלעות שבורות, טובי עם זעזוע מוח קל וכדור ברגל ופט עם נקע קל ביד." הסביר במהירות, היא הסתכלה עליו בשאלה, כשעברו מספר שניות ולא אמר כלום היא פלטהאת השאלה שלה, "ואתה?"

הוא הסתכל עליה, "אה.. אה, הרגל וכדור בכתף." אמר והזיז מעט את צווארון החולצה שלו.

אשלי הנהנה, "ומתי אתה משתחרר מפה?" שאלה,

"מחרתיים, כנראה." אמר.

היא הסתכלה עליו, הוא יצא בזול, באמת שבזול.

אחרי שדיברו במשך חמש שעות אשלי נרדמה על המיטה של לוק, ממש לידו, חצי עליו. הוא צפה בטלויזיה, מחזיק אותה קרוב אליו.

תמונות עברו בראשו, זה לא יאומן כמה החיים שם נוראים, נשים חסרות זכויות, ילדים שמסתובבים עם חתכים בפנים שקיבלו מהסכין המטבח של אמר וסימנים כחולים מהחגורה של אבא. דם בכל פינה, עוני בכל מקום.

לוק הפנה את מבטו אל אשלי, היא ישנה שינה עמוקה, בפעם הראשונה מאז שטס לשם. הוא נשק לרקתה, מנסה לשכוח מכל התמונות האלה שכאילו רדפו אותו. לבסוף הצליח לעצום את עיניו, הוא חלם על ים, הוא ישב על החול, רק מסתכל אל האופק הרחוק, ואז עבר שם מטוס, היה רעש. הרבה ממנו.

טנקים אמריקאיים התחילו להתקרב מצד ימין שלו, מצד שמאל התקרב טנק ערבי, דגל אפגניסטן מתנוסס עליו בגאווה, הוא הרגיש כאב חזק בכתפו וראה דם מתחיל לנזול, ממש כמו מה שקרה, הוא פלט מין זעקה חנוקה והשתתק, עיניו נפקחו בבת אחת והוא קם לישיבה במהירות.

שוב, יצא סופר קצר. אני פשוט לא מצליחה להאריך אותם :\

אניוואי .. אני רוצה להגיד המון המון תודה לכל מי שמגיב ומפרגן, זה נותן כל כך הרבה מוטיבציה.

ושוב, אני מזכירה, אתם יכולים להירשם כמנויים ולקבל ספויילרים לפרקים (;