"סאסקה אני בבית!" סאקורה נכנסה דרך הדלת עם שקיות עמוסות אוכל
"ששש... רק עכשיו הוא נרדם" לחש לה סאסקה כשבא לעזור לה עם השקיות
"אני מצטערת, לא ידעתי" התנצלה
"אני יודע שלא. בואי הנה" הוא הניח את השקיות ליד המקרר ופרס את ידיו לחיבוק. הוא עטף אותה בידיו החסונות ונישק אותה על קצה המצח.
"שמעת? הינאטה וקיבה הצליחו להכנס להריון" סיפרה לו את החדשות המרגשות
"באמת? מזל טוב להם. את רוצה ללכת לברך אותם?"
"אולי מחר"
"טוב. את יודעת? אני בטוח שיהיה להם ילד נהדר אבל הוא לעולם, לעולם לא יהיה כמו שלנו. את יודעת למה?"
"לא. למה?" היא הביטה בעיניו השחורות
"כי אתה אמא שלו" היא חייכה
"ואתה אבא שלו" היא נשקה לשפתיו "טוב, ואלה המצרכים שלנו והם לא יפנו את עצמם"
הם פנו למלאכה.
באמצע הלילה שמעה סאקורה רעשים מאחד החדרים בקומה
"סאסקה קום, מה אלה הרעשים האלו?" היא דחפה קלות את כתפו, אך סאסקה רק מילמל משהו והתהפך לצד השני.
סאקורה נאנחה "טוב, נראה שאצטרך לראות בעצמי" היא הוציאה שוריקן אחד "למקרה חרום" חשבה לעצמה.
היא פסעה בשקט במסדרון החשוך והתקרבה למקור הרעשים. היא עמדה ממש ליד חדר בנה כשהרעשים פסקו. היא פתחה את דלתו לאט לאט וקיוותה שבנה בסדר. החדר היה חשוך לחלוטין. ליבה פעם בכזאת עוצמה שראתה את חולצתה רועדת לפי פעימות ליבה המהירות.
היא גיששה אחר המתג. והרגישה מעין הקלה שיכלה לראות בברור את החדר ולגלות את מקור הרעשים. אך לא לאורך זמן.
סאסקה ניסה לחזור לשינה העמוקה שהיה בה לפני שסאקורה ניסתה להעיר אותו, כשלפתע שמע צרחה מהדהדת בביתו.
סאסקה קם והחל לרוץ לכיוון מקור הצרחה 'בבקשה שלא קרה שום דבר, בבקשה!' הוא רץ יותר מהר משרץ כל חייו ותוך שניות ספורות הוא היה בתוך החדר של בנו.
סאקורה ישבה במרכז החדר ובכתה. "סקו.." ואז הוא ראה, המיטה של בנו הייתה ריקה.
"א..איפה הוא?"
סאקורה שתקה כמה שניות לפני שענתה "א...אני לא יודעת, ש.. שמעתי רעשים וב..באתי לבדוק. וכשנכנסתי.." היא פרצה בבכי "לא הייתי צריכה להשאיר את החלון פתוח" יבבה "זה..זה הכל באשמתי"
סאסקה התיישב לידה וחיבק את כתפיה "שששש.. זה לא באשמתך. אני אצא עכשיו למצוא אותו" הוא נעמד ליד החלון והתחיל לצאת דרכו כששניהם שמעו את הדלת השניה נפתחת. שניהם נקפצו. הם הביטו במתח בדלת שנפתחה לאט, לאט. כשסאקורה ראתה את בנה הקטן עומד בפתח הדלת, מביט בהם המום היא צעקה "איפה היית?! למה אתה קם מהמיטה באמצע הלילה?! את יודע כמה דאגנו?" בנה, שאף פעם לא ראה את אימו כל-כך כועסת, התחיל לבכות
"א..א... אני מצער" מילמל "היה לי.. לי פיפי אז קמתי והלתי" והוא שוב פרץ בבכי.
ליבה של סאקורה נשבר למראה בנה הבוכה "או.. אני מצטערת גם חמודי, לא הייתי צריכה לצעוק. בוא, בוא לאמא" והיא תפסה את בנה והכניסה אותו בין זרועותיה לחיבוק חם..
סאסקה שעד עכשיו הביט בשנהים בתדהמה הצטרף לחיבוק "אני חושב שכדאי שנלך לישון, לכולנו היה לילה קצת.. אמ.. לא שגרתי. אתה יכול לבוא איתי ואם אמא אם אתה רוצה".
ובמילים אלה הם פנו לחדר של סאסקה וסאקורה והלכו לישון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NaruHina
