אני רוצה למחוק את היומיים האלה.
היומיים האחרונים היו טעות אחת גדולה.
אני מרגישה נורא נורא נורא, אני כל כך מלאה שאני מרגישה שהאוכל תקוע לי כבר בגרון.
וזה כל כך מבלבל. אני מרגישה מעולה בגלל שאכלתי כל מה שאני רוצה וכמה שאני רוצה למשך יומיים שלמים ואני מרגישה זוועה ואני מרגישה שמנה ואני מתחרטת שעשיתי את זה.
איך יכולתי? אני מנסה ומשתדלת כל כך לשמור על איך שאני אוכלת, אני כל כך משקיעה בלאכול מנות קטנות ולהפסיק עם השטויות.
אין דבר שאני יותר רוצה מלהראות כמו שאני נראית בראש שלי ולא כמו שאני נראית במראה.
אני מרגישה שהרסתי הכל... ביומיים.
אכלתי כל כך הרבה שהקאתי. הייתי כל כך מלאה שהבטן שלי לא הייתה מסוגלת להחזיק הכל בפנים.
איך יכולתי לעשות את זהל עצמי? אני כל כך כועסת על עצמי וממש מאוכזבת.
ומה שהכי מפחיד אותי מהכל זה שאני מרגישה שאין דרך חזרה. עכשיו אני צריכה לחזור לאיך שהייתי פעם ולאכול כמו פרה.
כי מנות קטנות שמורכבות מדברים בריאים לא יספקו אותי, ואני לא אוכל להחזיק את עצמי ולא לאכול מלא מלא שטויות בין הארוחות.
אני חייבת.
אני חייבת להצליח כבר.
זה לא הגיוני ששום דבר לא יותר חשוב לי מאוכל, איך זה יכול להיות?
איך זה אפשרי שאני כל כך רוצה להראות טוב אבל מצד שני אני לא מוכנה לעשות כלום בשביל זה?
אני חייבת לסדר את הראש שלי.. הוא מבולגן ואני לא יכולה לחשוב בהיגיון.
אני צריכה לשבת ולסדר הכל. ואני חייבת לכתוב את זה על דף אחרת זה לא יהיה אמיתי. אחרת זה ישאר רק בראש וגם משם זה יעלם.
אני אגיד לעצמי- את חייבת לעשות מאמץ ואת יודעת שאת יכולה אז ממחר את משתנה!
ויום אחרי זה אני אשכב במיטה בלילה אחרי יום של אכילה מופרזת ואגיד לעצמי את אותו דבר.
הפעם אסור לי לוותר, אסור לי לתת לזה לברוח.
הפעם הזאת תהיה הפעם האחרונה שאני נותנת לעצמי להפר הבטחות שלי.
נכון שאני מרגישה סתמית וחלולה אבל זה מה שיש ומזה אני אוציא את המיטב.
אני חייבת להפסיק להתייחס לגוף שלי כמו לפח זבל.
הפעם אני לא מוותרת.
אני לא מוותרת על עצמי.
Wish me luck...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
