השפה היא אומנם פשוטה - עממית (מלשון עם, לא לשכוח), ואפילו האינטרנט – הנגישות לצינורות בהם עובר המידע כיום במדינת ישראל, עממית. הזמן הפנוי לשבת ולקרא את מה שאני כותב – לא.

(אם לא ילמדו את הקטע בבתי ספר ממלכתיים). ממלכתיים – ממלכה – מדינה. הממלכה שלנו, שבט של בני אדם בתוך שבט האנושות נשלטת ע"י רשויות הממלכה, נשלטת – מונהגת. מחקרים בני אלפי שנים מוכיחים כי אנחנו יצורים שבטיים, מתפקדים בצורה מיטבית ויוצרים סינרגיה, צריכה להיות הנהגה כלשהי שתשרת את אינטרס השבט. מחקרים אחרים לגמרי מוכיחים שדרווין צדק ואנחנו מתפתחים ושואפים לשרוד – לשרוד קל לנו יותר בשבט.

גודל השבט, מכלל תושבי המדינה ועד לשבט ווירטואלי - אינדיבידואלי של בן אדם אחד זו הסקאלה של בין סוציאליזם לקפיטליזם.

אתמול הלכתי בשדרות רוטשילד, נער מתבגר ראה שאני כמו רוב הפוקדים את האזור, רעב.

הנער התנדב והגיש לי פיתה עם חומוס וסלט.

הבנתי שזה בחינם, אבל באופן אינטואיטיבי למדתי לפחד מהמילה חינם, 20 מתוך 25 שנות חיי אני שורד במדינת ישראל ואני מכיר מגיל צעיר שאין דבר כזה "חינם". אם יש חלילה אז מסתתר כמובן איזה קאצ' שיעלה לי לטווח הרחוק הרבה יותר ממה שהייתי משלם על מחיר מופקע בלאו הכי, בשני המצבים זה המצב ואין ברירה – לדרגים הכי גבוהים זה מגיע ה"אני רק מבצע פקודות" הזה שבד"כ צץ במשפטי ראווה צבאיים. צריך לשחק את המשחק הזה ולשרוד. כללי המשחק\השיטה שבין היתר מעודדים יכולות אנטי-מצפונית. אבל גם זה חלק מהמשחק.

כמובן שהקאצ' במקרה הזה, עם הפיתה קיבלתי בחבילה גם שק של ערכים והתחייבות ל24 שעות של מחשבות שלא עזבו אותי.

איך ולמה בשיטה הנוכחית, הגעתי למצב שאני חושב "איזה יופי, פספסתי ארוחת ערב, חסכתי כסף".

מעניין אותי האם רק אני היחיד שעברה לו המחשבה הזאת בראש..  

בנוסף חשבתי "אם אמשיך ככה אוכל להתחיל להחזיר את החובות שלי, אני הרי חייב הרבה כסף\זמן, אכלתי כמה דברים טעימים ונהניתי מאוד מדברים כסף\חומריים בזמן האחרון ועכשיו אני צריך לסבול בתמורה, אולי בתמים אסיים להחזיר מתישהו את החובות שלי, אז אקנה לעצמי חובות חדשים בדמות משהו שאני לא צריך". בתכלס הגיוני, אז למה המחאה ? בגלל היעדר הפרופורציות.

היעדר הפרופורציות נובעות מחזירות, החזירות היא תוצר של השיטה והשיטה נובעת מהיעדר הפרופורציות. אפשר למצוא מילים יפות יותר או יפות פחות אבל פה האנושות נתקעת.

כל מה שאנחנו צריכים להחליט לגביו הוא היקף השבט שלנו.

"למצוא את עצמך",
ביטוי כל כך נכון.

לפעמים זה לוקח כל החיים, לפעמים אף פעם לא מאבדים את
"עצמך". מה זה עצמנו בכלל..

האם התשובה לשאלה הזו עונה על השאלה בצורה מתאימה בול, כי הצורה שנגיע
למחשבות על איך שאנחנו מגדירים את "עצמנו", מה שנחשוב איך להוציא מהפה,
האם זה יהיה בתאקט, האם זה יהיה מתאים לאוזני השואל, אפילו אם זה לעצמנו. אותו
"עצמנו"...

האם עצם וצורת ודרך החיפוש מגדירה את עצמנו.

בכל מקרה, אני חושב שאני אמשיך לחפש, אבל נראה לי שאני מתקרב