ידידה הזמינה אותי לאפליקציה הזאת בפייסבוק המדמה פיקאפ בר. עלק
ידידה, בחורה שדלוקה לי על התחת..ניסתה את הדרכים שהיא מכירה בשביל להשיג אותי,
אבל לא הייתי בקטע שלה. היא הבינה שלא תוכל להשיג אותי, ושמה אותי ב Friend's Zone...ואני דווקא נהיה יותר ויותר בקטע שלה כי אני רואה אותה טבעית
ולא מנסה לעשות רושם ולהיכנס לדמות, וככה זה נתקע.
זה מדהים. המוח שלי עף ומתפזר על הקיר מאחוריי.
בחיים לא הייתי במשהו שמדמה מציאות ווירטואלית, מקסימום הייתי חבר באיזה
פורום, היה לי כינוי ואווטר. וזה לא שהמשחק מציאות ווירטואלית (נקרא לזה ממ"ו)
אמיתי, יש יגידו לא אמיתי-בשיט, הרבה משתנים יוצרי הממ"ו הזה השמיטו בנוסחה
הזאת שנקראת חיים, או חיי דייטינג אם להיות ספציפי.
אבל נדהמתי, הייתי בהלם מהדמיון לדברים שזה קולע אליהם בול.
בגדול מדובר בדמויות שמסתובבות ברחבת ריקודים, דמויות בלי פרצופים, יש
דמות של גבר ודמות של בחורה. חברים שלכם מוצגים עם חולצות כחולות, וחברים של חברים
בחולצות כתומות, הזרים לחלוטין בחולצות לבנות. כשלוחצים על דמות, הדבר הראשון שמופיע הוא כל מה שיש לכם במשותף.
אפשר גם לראות תמונות של הבנאדם ופרטים עליו, מה שהוא משתף בפייסבוק בגדול. רואים
שהוקדשה מחשבה רבה לממשק בשביל לעודד שיחות בין אנשים זרים לחלוטין.
נכנסתי לחדר שהוצג כמועדון לגילאי 24 ומעלה, גם רעיון יפה בהשראת
המציאות, הגבלת גיל.
כמובן שלא באים למועדון לבד, בגלל המשחק הבנתי גם למה.
ניגשתי אליה והצטרפתי לשיחה שלה עם מי שמקווה להיות החבר שלה, הבחור
היה שילוב של אידיוט ולחוץ להרשים את הבחורה, מהסוג הכי גרוע שיכול להיות. ואני
מתוך התלהבות של הממ"ו גנבתי לו את כל המוג'ו שלא היה לו, הבחורה הייתה הכי
בי שאפשר להיות, והוא הסתכל מהצד איך הבחורה כבר לא שלו, מתחת לאף, או לפחות
מוציאים אותו בנאדם מעפן, וזה היה לגמרי מתוך כוונות טובות. מה שיוצרי המשחק הוציאו מהמשוואה היא היכולת שלו להראות לי
שרירים ולאבטח את הבחורה. אז קרה ששאלתי אותה "באמת ? הוא ?" והיא אמרה
"כן אני יודעת..הולכת לגמור את זה". מה אפשר לעשות אם זה שאני רוצה את
הטוב בשבילה, אבא טוב צריך לתת איזה פליק מדי פעם לא ?
בכל אופן, אני ממליץ לכול מי שקורא פה בחור הקטן הזה מתוך האינטרנט
האינסופי, ללכת ולשחק בממ"ו, זה יגרום לכם להבין כ"כ הרבה על המשחק הזה
שנקרא סצנת הפיקאפ, לא סתם קוראים לזה משחק, ולטובים Playaaa. היום למשל הבנתי כמה חשוב לבוא עם חברים
ולהיות קול..לא להיות מהמוזרים המציקים שבאים לבד. ואם כבר לבד אז שיהיה
בתנועה...להקשיב למוזיקה, לאווירה, לצבעים, למחשבות.
לאפליקצה עצמה קוראים Shaker והיא זמינה מהלינק http://apps.facebook.com/shakerapp/
חשבתי על משהו,
זה מאין סיפור משפחתי שולי, על זה שלא היה לי שם עד משהו כמו גיל 3.
פשוט קראו לי "התינוק" (ברוסית זה נשמע יותר טוב, חח), וכך זה היה עד שההורים היו צריכים למלא איזה
טופס חשוב ואמרו "טוב דיי, צריך כבר להמציא לו שם".
לא ייחסתי לזה חשיבות, עד היום כשפתאום חשבתי על זה.."רגע, זה
ממש מוזר, לא חושב שמסתובבים הרבה אנשים שההורים לא חשבו על השם שלהם עוד כשהאמא
בהריון".
מעניין איזה סוג של אנשים היו ההורים שלי, וכנראה שאני בכלל לא מכיר
אותם, וכמה חבל.
ומעניין איך זה משפיע על תינוק, איך הראש והתודעה העצמית שלו מתפתחת
בהתאם.
אני חושב שאני הדוגמא החיה, בגלל שאי אפשר לעשות ניסויים כאלה בבני
אדם, צריך למצוא עוד אנשים כמוני בשביל להתחיל לעשות הכללות. אני הולך לחפש על
זה..בסוציולוגיה, פסיכולוגיה או אנתרופולוגיה..איפה אני מתחיל ?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
