בזמן האחרון החיים מפנים לי עורף. למשל לפני כמה ימים, זה היה בשבת של אחרי פורים, הייתי ביפו אצל חבר והלכנו להסתובב ולחפש משהו לאכול. בקיצור ישבנו באיזה מקום כזה שעושה בשר על פלטה עם מוזיקת טכנו. ותייר רוסי בערך בגיל 35, שיכור תחת באמצע היום, מתחיל להתנגח. מפה לשם הוא הגיע למצב בו הוא אומר "אני רואה אותך ואני פשוט מרחם עליך".

היום באתי לקיבוץ באיזור לראות איזה סרט שצריך לראות בשביל הלימודים או משהו. היו שם חלק גדול מהכיתה וראינו את הסרט בהקרנה על קיר. אני נכנסתי אחרי הסרט לקראוון סמוך בו כמה חבר'ה מכיתת סאונד שנה כלשהי ג'ימג'מו. ישבתי עם גיטרה חשמלית, היה עוד גיטריסט, באסיסט ומתופף. רציתי לנסות לג'מג'ם בפעם הראשונה עם אנשים שיודעים לנגן, ולא לומר שהייתי ממש בפנים אבל היו כמה זרימות יפות, בעיקר בקטע שאילתרנו בלוז ופאנק. אח"כ הם התחילו לנגן פינק פלויד ושירים מורכבים, בקטע הזה ממש כמעט ישבתי מהצד והאזנתי. בסוף הם עברו לשירים חסידיים מהירים והשיר המקסיקני הזה מספרות זולה, אז כבר ממש כמעט הפרעתי. בקטע הזה נכנסו כמה בנות ועוד בחור, וכשראו שאני לא מנגן אחד ביקש את הגיטרה, נתתי לו אותה, אמרתי ביי והלכתי. בזמן שאני לובש את הקסדה והכפפות בחוץ הם מנגנים את בדד של זוהר ארגוב. אה, אחת הבחורות הזכירה לי לבוא לזה מחר שלגמרי הייתי שוכח אם לא הייתה מזכירה לי. בכניסה לשדרות חיכה לי שוטר בניידת שמסמן עם הפנס לעצור בצד. הרשיון שלי כבר שנה שלא כי לא החזרתי אותו עדיין מבית המשפט, והקטנוע הולך להתפוצץ לי בזמן הנסיעה מרוב שאין עליו טיפולים וטסט.

בן 26 ושעתיים. שעתיים דיי מבאסות.