אלו הם חיי.

שבועיים איתה ובלעדיה..

המרחק הזה הורג אותי..

היא משרתת בשכם ואני במצפה רמון..

שתינו חוזרות חמשושים.

היא סוגרת אחת ל3.

אני אחת ל6,7.

רוב היום סמסים.. שיחות.. מה שמקטין את הגעגוע.. אבל עדיין זה לא אותו דבר כשהיא לא לידי..

שתינו באותו חיל ככה שאני אומרת לה מה אני עושה היא מבינה על מה אני מדברת.. מה שיותר קשה כי אני רק מדמיינת אותה איתי..

שתינו היינו במטבח באותו יום וכל היום רק דמיינתי אותה איתי,עוזרת לי.. צוחקת איתי..

אני מתגעגעת אליה כמו משוגעת..

היא סגרה שבוע שעבר ואני סוגרת עכשיו..

יום ראשון אנחנו מתכננות להיפגש ושאני אישן אצלה..אני ממש מקווה שזה באמת ייצא..

ממש קשה לי כבר בלעדיה.. אני מרגישה משהו חסר..

והמשהו הזה,זה הלב שלי.. והלב שלי זו היא..

יש קטעים שאני ממש רוצה להגיד שאני אוהבת אותה.. אבל לא יוצא לי..כי אני גם יודעת מה היא תגיד..

היא תגיד 'גם אני אותך'.. אני שונאת שאומרים לי 'גם אני' או 'גם אני אותך'..

כי זה לא הכי מרגיש אמיתי..היא יודעת את זה.. אמרתי לה את זה.. אבל בכל זאת זה עדיין קורה.. /:

דובי שלי.. את חסרה לי ברמה מטורפת.. אני מתגעגעת אלייך קטנה שלי..

אוהב אותך.. אוהב כלכך..3>