אלו הם חיי.

מצאתי קטע שכתבתי מזמן שמדבר אליי עד עכשיו..

כוס קפה חם.

יושבת מול המחשב עם הפייסבוק פתוח והכוס נס החמה לידי..

מסתכלת ימינה ורואה שאת מחוברת לצ'אט.. לשלוח או לא לשלוח-זו השאלה..

אני יודעת למה אני ככה איתך, למה את חשובה לי כמו שאת חשובה לי..

האם זה ככה אצלך?

האם אני חשובה לך?

האם את חושבת עליי כמו שאני חושבת עלייך..

והאם את עכשיו בוכה כמוני..

אין ספק שאני יודעת את התשובה,

את לא.

את לא כמוני..

אולי אני חשובה לך בתור חברה, בנאדם או איך שלא תקראי לזה..

את לא רואה אותי מעבר וגם את לא תראי..

ואולי זו אני שלא הבינה נכון..

קשה לי לשמוע אותך מדברת על אחר גם אם זה הידיד הכי טוב שלך בעולם..

אני יודעת איך אני מרגישה ויודעת שבחיים זה לא יילך.

אז מסתבר שהתאהבתי בבלתי אפשרי,ברגיל זה לא חדש שאני תמיד מסתבכת.

אבל למה דווקא איתה?? /:

אני לא יודעת איך לצאת מזה.. אני כל הזמן חושבת עליה..

יש בינינו איזה קשר אבל לא משמעותי..אני שולחת הודעה היא עונה.. וזהו..

~~

הבית נהיה משעמם..כן -כייף בבית והכל.. אבל אני צריכה מסגרת חדשה..

הייתי בבסיס דיברתי עם המ"פ שיחפש לי תפקיד..כנראה חוזרת לצבא..

בנתיים מחפשת עבודה..