בימים האחרונים אני כל כך מאושרת

שאם היה כלי מדידה לאושר הוא היה פשוט מתפוצץ

מאושרת לדרוך על הרגליים

ללכת לעבודה

לפגוש חברים

לראות נחת מהילדים

ועוד כל כך הרבה דברים

רוצה לאגור את האושר הזה לימים אחרים

לשמור לזמנים שבהם יהיה מחסור

יודעת שהם מחכים לי

כי העולם הוא עגול

אבל הכלים שלי סדוקים, האושר זולג מהחורים

בורח לי.. חמקמק.. 

ולא קל לי. וגם לא יהיה כנראה לעולם.

כי ככה אני, גם כשהאושר בא, אני מוצאת את עצמי מתייפחת בפינה.

פעם אני למעלה פעם אני למטה

החיים הם נדנדה.