סבתא שלי יקרה

ניצולה יחידה ממשפחה גדולה

זכית להפיח חיים במוות הנורא

והיום את עומדת בראש משפחה גדולה

המונה עשרות נכדים ונינים

שאוהבים אותך וגאים ללכת בדרכך

היום זה זמן נכון סבתא

לבקש ממך סליחה

סליחה שאנחנו שותקים ולא שואלים

סליחה שאת זעקותייך בלילות איננו מבינים

סליחה שאת שפתך מבית איננו דוברים

סליחה שחיינו כל כך נוחים

סבתא, לעולם לא נבין מה עובר בראשך

מה את רואה בחלומך

לא נדע מהו רעב למוות

ומהו קור שחודר לעצמות מבעד לבשר חשוף

את  ניגוני אביך סביב שולחן השבת לא נשיר

את פניו של אחייך לא נזהה

כל פעם שיגיע היום הזה

נחשוב עליך ונקווה שאת מחזיקה מעמד

אבל לא באמת נאזור את האומץ

לבוא לסלון שלך ולהחזיק לך את היד

סבתא , נולדנו למציאות אחרת

יש לנו זה את זה ואוכל בשפע

אנחנו ישנים במיטות חמות

מבלים ויוצאים לחופשות

ואת לא מבינה אותנו

ואנחנו לא אותך

ורק דור מפריד בינינו

אבל זה מרגיש כמו נצח

אבל אני בטוחה סבתא

שכמה שזה כואב, המרחק

ולמרות שזה משאיר אותך לבד

את שמחה בשבילנו

הרי זה בדיוק מה שרצית וייחלת

שיהיו לנו חיים טובים

והנה קיבלת

ביום כזה אני לא אני אלא אנחנו

ביום הזה לא אדבר על הרצון הפרטי שלי לחיות

אלא על הזכות של העם שלי לחיים

ביום הזה הדמעות הן לא של כיסופים וגעגוע

אלא של צער עמוק וזעזוע

ביום הזה אני לא סלחנית ונדיבה

אלא כועסת ולא מבינה

מילא היו צריכים למות

אבל למה ככה

בקור

בכינים

בצעדות

בכלבים

במשרפות

בטביעה

ברעב

במחלה

והתמונות לא יוצאות מראשי

ומלווה אותן קולות הזעקה של סבתא שתחייה

שבלילות קולה מצטווח ועולה לשמיים

בשפה לא מוכרת ומגיע עד לחדרי

ובשמיים או איפשהו

נמצאים כל אותם הדודים והדודות שלי

ואני פה מול הילדים שלי

ואין לי מילים בנמצא

להסביר להם את פשר מה שקרה

הרי לא הייתה מריבה על חלקת אדמה

אפילו לא ויכוח דתי או אידיאולוגי

לא התגרות, לא הקנטה

סתם סתם סתם

שנאה טהורה

ואיך אני יכולה להביט להם בעיניים

היהודיות החומות

ולהגיד להם ש"לא עוד"

היום אני לא אדבר בשם עצמי

היום אבקש מאותם שישה מליון לדבר בעבורי

שיגידו שדי, שמספיק, שהגיע הזמן

שיהיה לילדים שלי זכות קיום בעולם

אני ממצמת בעיניי לקלוט מעט מן הצבעים שמתחלפים כל כך מהר,

אבל העיניים קולטות בעיקר את הלבן.

מנסה לשאוף לקרבי את הריח אבל החור השחור בתוכי שואב הכול.

מנסה לבודד את הקולות אבל הרעש בלתי נסבל.

מביטה בכם מהצד, יודעת שויתרתי כבר מזמן על להיות חלק,

משלימה שוב עם זה שלעולם אפגר מאחור.

מעמידה פני תם,

מתעלמת מהכאב ומתרכזת במשב את הרוח שבא כשאתם שוב חולפים על פני.

וזה לא חדש לי

כי תמיד הייתם גדולים מידי בעבורי,

החיים.