סבתא שלי יקרה

ניצולה יחידה ממשפחה גדולה

זכית להפיח חיים במוות הנורא

והיום את עומדת בראש משפחה גדולה

המונה עשרות נכדים ונינים

שאוהבים אותך וגאים ללכת בדרכך

היום זה זמן נכון סבתא

לבקש ממך סליחה

סליחה שאנחנו שותקים ולא שואלים

סליחה שאת זעקותייך בלילות איננו מבינים

סליחה שאת שפתך מבית איננו דוברים

סליחה שחיינו כל כך נוחים

סבתא, לעולם לא נבין מה עובר בראשך

מה את רואה בחלומך

לא נדע מהו רעב למוות

ומהו קור שחודר לעצמות מבעד לבשר חשוף

את  ניגוני אביך סביב שולחן השבת לא נשיר

את פניו של אחייך לא נזהה

כל פעם שיגיע היום הזה

נחשוב עליך ונקווה שאת מחזיקה מעמד

אבל לא באמת נאזור את האומץ

לבוא לסלון שלך ולהחזיק לך את היד

סבתא , נולדנו למציאות אחרת

יש לנו זה את זה ואוכל בשפע

אנחנו ישנים במיטות חמות

מבלים ויוצאים לחופשות

ואת לא מבינה אותנו

ואנחנו לא אותך

ורק דור מפריד בינינו

אבל זה מרגיש כמו נצח

אבל אני בטוחה סבתא

שכמה שזה כואב, המרחק

ולמרות שזה משאיר אותך לבד

את שמחה בשבילנו

הרי זה בדיוק מה שרצית וייחלת

שיהיו לנו חיים טובים

והנה קיבלת