Wonder Fucked Up Land

אבל אני לא יודעת איך אני אדע שאני בטוחה.

אני במערכת יחסים טובה עם בחור מדהים כבר שנה וקצת.. מגיל 14 וחצי אני במערכות יחסים סטרייטיות ואהבות גדולות.

אין ספק שמשיכה לגברים יש לי ותמיד תהיה לי, אבל אני בטוחה באלף אחוז שאני נמשכת גם לבנות בטירוף. אני מרגישה את הצד הנשי שבי וחולה על הצד הגברי שבי. אני מרגישה שלכל החברות שלי במכללה אין את הצד המיוחד שלי יש - תמיד מרגישה שמשהו בי קצת שונה מהן, שהן לא יבינו אף פעם.

זה תענוג וכיף גדול לחיות על שני הקצוות - אבל הפחד שחברות עלולות להתרחק ממני אם הן ידעו שאני דו - משתק. אני כל כך רוצה לחלוק עם מישהו, מישהי; בן הזוג שלי יודע שיש לי משיכה לבנות. אנחנו אפילו מכניסים את הפנטזיות למיטה והוא מתחרמן מכל התחרמנות שלי מבחורה. נשמע פסיכוטי לגמרי אבל יש בבסיסו הגיון כלשהו. גם כשאני מדמיינת אותו עושה מישהי אחרת זה מחרמן אותי. מן קנאה קטנה עם חרמנות.

לעתים אני משתמשת בשני הצדדים שלי יחד - יוצרת מן אנדרוגיניות סקסית עדינה כזו. אני אוהבת להפנט את הבחורים עם המבט והשנינות, וגם להקסים אותם עם הנשיות הגברית כי אני יודעת שחלקם פשוט מאותגר מהעניין ונמשך עוד יותר.

כאן מגיע הקונפליקט הגדול; את הגברים קל לי מדי למשוך. זה פשוט נהיה 'לכבוש-להמשיך הלאה'. כל הכלים במשחק כבר מוכרים.

אבל לנסות למשוך אישה פתאום נהיה מאתגר כל כך עבורי עד כי הוא מוציא אותי מדעתי לעתים. אין לי חברה לסבית או דו, סתם במקרה.

האשליה המתוקה הזו שאני אוכל לכבוש גם בחורה סטרייטית היא פשוט ריחוף מענג בענן האשליות; זה להימצא במצב שבו אני מתכחשת לכך שאם היא סטרייטית אז זה מה שהיא וזהו. ומתוך ההתכחשות יש שכנוע עצמי שעלול להיות הרסני, שאולי היא תימשך אליי פתאום ותבין ותסתכל עליי ותרצה אותי..

וזה כואב לנחות על המציאות שוב.

כי היא לא באמת רוצה אותי, היא אפילו לא שמה לב שאני נמשכת אליה. זוהי ד' שהגיעה לעבוד בקפה ובדיוק כמו במקרים עם נ' ומ' - כאילו לא אהבתי אותה, ואז התחלתי להתחרמן ממנה. הפעם המעבר בין שלב השנאה לשלב המשיכה היה מאוד מהיר - סוג של השלמה עצמית עם זה שאני נמשכת לבנות.  אני חושבת שהפעם אני באמת מאוהבת בה. כי זה לא עבר, המחשבות עליה, הפנטזיות וההתרגשות כשהיא מתקשרת סתם לקשקש על החבר שלה, או לשאול מה שלומי. כשהיא קוראת לי 'יפיופה' וממיסה אותי מבלי לדעת בכלל. כשהיא מחמיאה לחברה אחרת ולא לי ואני נפגעת מזה - ושוב היא ממש לא יודעת .

הרי ברור שאם הייתי סטרייטית במאת האחוזים , לא הייתי מקנאה אם היא הייתה נותנת תשומת לב לאחרת.

כאן אני מתחילה לחשוש.

כי זה שינוי וזה חדש וזה מלחיץ.

בן הזוג שלי יודע מי היא, יודע שאני נמשכת אליה, ואנחנו גם מכניסים אותה לפנטזיות שלנו. אבל אני מבינה שמה שאני מרגישה הוא יותר מסתם ומפחדת לדבר איתו על זה ברצינות. לא רוצה להפוך את זה לרציני. זה רציני מדי..

ברצינות..