לפני שנה בערך הוא שלח לי מייל; "אני חושב שבעצם הסיבה שהקשרים שלי תמיד נפסקים היא שאני ואת לא נפרדנו כי אני רציתי.. כאילו משהו לא באמת נגמר לי שם.."
היינו אהבה ראשונה בהחלט - אני הייתי בת 14 וחצי והוא היה בן 16 כשהכרנו. גילינו שנולדנו באותו תאריך, ושלשנינו יש כתם לידה בעורף, מהדברים האלו שמשגעים אותך כשאתה כל כך צעיר ותמים. אני רק מתחילה לדבר על זה והבטן שלי מתמלאה בפרפרים של פעם שקמו לתחייה לנפנוף קאמבק. היינו יחד בערך שנה וחצי - שנה וחצי של סערות רגשיות כמו שרק שני טינאייג'רס יכולים להפיק.
עזבתי אותו לטובת בחור אחר, שהוא נחשב באמת האקס המיתולוגי שלי מהמון סיבות שכרגע לא אפרט.
וגם היום, אחרי שהייתי בשלוש מערכות יחסים רציניות ונמצאת כרגע ברביעית, אני עדיין אגיד תמיד שהוא הגבר הכי יפה בעולם. היופי שלו זה מעבר לכל מה שאני הייתי רוצה שיהיה בבחור שלי אי פעם. עיניים כחולות עם הילה צהובה מסביב לאישונים, מטורפות. כאלה שיגרמו לך פשוט לחוש את הקרקע נשמטת מרגלייך כשהוא מביט בך. שיער חום בהיר, גבוה, חטוב.
לא שכבנו אף פעם. למרות שכשהיה לנו חצי קאמבק ריגעי לפני ארבע שנים בערך, כמעט שכבנו. אבל הרגשתי שעדיף שלא. משהו טהור שנשמר בינינו חייב להישמר טהור לפחות כרגע (כרגע זה אומר בערך בשנת 2007 ). היום אני כל כך רוצה.. אני מתקשה להבין איך הגעתי למצב שאני חושבת עליו כמעט כל יום מתישהו. שאני פוחדת שפספסתי משהו איתו. לא יודעת להסביר אבל זה כל כך אוחז בי ואין לי אפשרות להפסיק את זה..
ויש לי כרגע את הבנזוג הכי מקסים שאפשר לבקש - משקיע בזוגיות, יודע להקשיב לעזור ולתמוך , לחבק אותי כשאני נופלת. הוא אוהב את החיים הטובים כמוני, את המוסיקה שאני אוהבת.. יש לו אופי חם בכל המובנים...
אבל איכשהו תמיד כשטוב לך אתה חייב להרוס את זה, נכון? כי אנחנו בני אדם דפוקים ואידיוטים.
נשבעתי לעצמי שלא אבגוד ולא אגיע למצב כזה עם החבר הנוכחי שלי. כי בגדתי יותר מדי באחרים ואיתו אני יודעת שזה פשוט לא מגיע לו בעבור שום הון שבעולם.. ושום עיניים כחולות מטריפות.
אבל אין זה משגע אותי.
לא יעזור.
כשאני מנסה לשחזר את הסדר הכרונולוגי של השנה (לצורך העניין, האקדמית) האחרונה, אני מודה בפני עצמי ובפניכם שהיתה לי יד ואשמה בעניין הזה שאני לא מצליחה להוציא אותו מהראש. התחלנו לדבר בצ'אט, ידעתי שהוא והחברה שלו בקשיים ועל סף פרידה - והכל גירה אותי. את המחשבות שלי מחדש. כנראה שבאמת אף פעם אי אפשר לכבות אהבה ראשונה. ובנאדם נוסטלגי כמוני שמחזיק בידיו חומר נפץ מסוכן שכזה, חייב להעיף את המבחנה עם החומר לים. או שלא. אולי אדם כמוני חייב לפתוח את המבחנה לעשות פיצוץ לדעת בתוך תוכי שעשיתי הכל ושרפתי הכל ולא השארתי מבחנות פתוחות איפשהו בלב ים, ואז לזרוק את מה שנשאר לפח.
בכל מקרה, הוא התחיל לשלוח לי לינקים לשירי אהבה כאלה בדיעבד, שגרמו לי להבין שאני בבעיה. הוא התחיל להתקשר אליי, וידעתי שאם החבר שלי רואה את זה זה הסוף של היחסים שלנו. לא תהיה אצלנו הזדמנות שניה.
אז התקשרתי ואמרתי לו שזה חייב להיפסק , ושהמערכת יחסים שלי מאוד רצינית. אז ניתקנו קשר, הוא העיף אותי מהפייסבוק שלו, וכבר חודשים שאנחנו לא בקשר.
עכשיו משהו בקשרים שלי במוח הביא לי לפרונט את כללל הסיפור הזה מחדש. ואין מוצא.
כל מה שבא לי לעשות עכשיו, זה לשלוח לו סמס בדיוק כזה:
"אני פשוט שונאת אותך."
והוא יענה לי "למה?"
ואני אגיד לו :
"כי בגללך אתה לא יוצא לי מהראש"
או שאולי בגללי..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
BiDramaQueen