החיים , כמו שאני רואה אותם .

אני פשוט מיותרת .

הכל יתנהל כרגיל גם בלעדיי .

אני לא חסרה לאף אחד .

 אי אפשר להשיג אותי בשום מקום ,

וזה לא משנה משהו .

כי גם ככה - לא ממש מנסים לחפש .

אף אחד לא באמת רוצה למצוא .

אם כבר מישהו שואל מה שלומי ,

זה לא מאכפתיות , מרצון באמת להקשיב .

זה סתם מרצון .... פשוט לדעת .

מסקרנות . מהיכולת לומר ' אני יודע מה יש לה ' .

ושוב המחשבות משתלטות .

 אני רק רוצה להעלם מכאן .

ושוב הזכרונות מאותו לילה ~

זה הרי היה כ " כ קרוב .

 למה בכ"ז החליטו להשאיר אותי כאן ?

גם אם לא אהיה פה כבר ,

מישהו בכלל יזכור אותי ?