החיים , כמו שאני רואה אותם .

' את עייפה או משהו ? '

' אמ , כן . עייפה . זה מה שזה '

& 

עייפה מכל הרעש וכל השקט .

עייפה מכל האנשים וכל הלבד .

עייפה מכל הצעקות והשתיקות .

מכולם ומעצמי .

ואין זמן לישון . ואין זמן להתעורר .

את ערה- ישנה בחיים מתים .

את כולך עצובה .

ולאף אחד לא אכפת .

הקב"ה , מלך מלכי המלכים .

זה שאמר והיה העולם .

אני יודעת שהדיבור שלי איתך ,

לא צריך להיות על כתב ... מספיק לפתוח את הלב .

אבל אני מרגישה שככה אצליח להעביר אתזה הכי טוב ,

ואם גם על הדרך לעשות קידוש ה' ... אז למה לא .

אין לך מושג [?] , אבא -

כמה מה שמחזיק אותי זה רק האמונה בך .

האמונה שהכל קורה רק לטובתי .

גם אם אני לא רואה את הטוב הזה עכשיו .

אני יודעת , שהמכשולים , הנסיונות ...

נועדו לחשל אותי ולא להפיל אותי .

אתה לא רוצה שאתייאש , שאתעצב .

אין סיפוק יותר גדול מלהתגבר .

אתה מחנך אותי , לגדול .. לצמוח . להתקדם.

נטלת בי שני יצרים ובחירה חופשית אחת .

אני בוחרת לנצח . אני בוחרת להיות חזקה .

יוצר אור ובורא חושך .

ומי מערך את האור יותר מהשוהה בחושך ?

רק אחרי תקופה ארוכה של רע ,

אוכל להעריך באמת את כוחו וגדולתו של הטוב .

אני יודעת , שצריך תמיד להיות בשמחה .

היא אפילו נרשמת כחלק מהמצוות שלך .

אני משתדלת , באמת . תמיד לחייך .

גם כשהכל על הפרצוף .

אבא יקר , נתת לי מתנה וזאת החיים .

היא כמעט וברחה לי מבין האצבעות ,

ואני מבקשת את סליחתך מכל ליבי .

מבטיחה להחזיק במתנה הזו חזק ,

להחזיק ולנווט אותה לכיוונים הנכונים בעזרתך .

אני יודעת שאני נכשלת המון פעמים ,

אני יודעת שאני הרבה מרימה ידיים .

אבל אני מבטיחה לך אלוקים שלי ....

מבטיחה לקחת נשימה . מבטיחה להשתדל בכל כוחי ,

להתמודד . להצליח . אני אצליח בסוף .

בסוף הרי יהיה לי טוב , אני יודעת .

אני מבטיחה להיות סבלנית .

עברה כבר מעל שנה מאז המקרה ,

זה המון זמן שיכול לייאש .

תעזור לי , לסיים עם זה כמה שיותר מהר .

תעזור לי לעבור את הפחד .

הביטחון בך , האמונה החזקה בך ,

ההרגשה האמיתית שאתה תמיד איתי .

עוזרת לי לי יותר מכל דבר אחר .

תעזור לי לשמור עלזה , כי אני שמחה בזה כ"כ .

תקרב אותי אליך אל האמת שלך ..

תוביל אותי בדרכים הנכונות .

אלף אלפי תודות , שלא יכילו אף הם ,

את כל העוצמות , הגדולה והמלכות שלך .

תודה , אבא . באמת על הכל

על הטוב ועל הטוב יותר  ♥

Do you ever feel like breaking down?
Do you ever feel out of place?
Like somehow you just don't belong
and no one understands you

Do you ever want to run away?
Do you lock yourself in your room?
With the radio on turned up so loud
that no one hears you screaming

No you don't know what its like
when nothing feels alright
You don't know what its like to be like me
To be hurt
To feel lost
To be left out in the dark
To be kicked when you're down
To feel like you've been pushed around
To be on the edge of breaking down
when no ones there to save you
No you don't know what its like
Welcome to my life

Do you wanna be somebody else?
Are you sick of feeling so left out?
Are you desperate to find something more
before your life is over

Are you stuck inside a world you hate?
Are you sick of everyone around?
With the big fake smiles and stupid lies
but deep inside you're bleeding


No one ever lied straight to your face
And no one ever stabbed you in the back
You might think I'm happy
but I'm not gonna be okay
Everybody always gave you what you wanted
You never had to work it was always there
You don't know what its like
what its like.

 

Welcome to my life

אני פשוט מיותרת .

הכל יתנהל כרגיל גם בלעדיי .

אני לא חסרה לאף אחד .

 אי אפשר להשיג אותי בשום מקום ,

וזה לא משנה משהו .

כי גם ככה - לא ממש מנסים לחפש .

אף אחד לא באמת רוצה למצוא .

אם כבר מישהו שואל מה שלומי ,

זה לא מאכפתיות , מרצון באמת להקשיב .

זה סתם מרצון .... פשוט לדעת .

מסקרנות . מהיכולת לומר ' אני יודע מה יש לה ' .

ושוב המחשבות משתלטות .

 אני רק רוצה להעלם מכאן .

ושוב הזכרונות מאותו לילה ~

זה הרי היה כ " כ קרוב .

 למה בכ"ז החליטו להשאיר אותי כאן ?

גם אם לא אהיה פה כבר ,

מישהו בכלל יזכור אותי ?

אף אחד , אף פעם , לא יבין .

כאב של לוחמים .

http://www.youtube.com/watch?v=HERJ6o6AMxk

ערב ראשון של ל ב ד ,
יושב וכותב לך מכתב ...
על כל הדברים שהיו .
כל מה שקרה ב ד י ו ק .

אותיות מופיעות על הקיר,
אני הפחד נעים להכיר .
הדמויות אוהבות לשחק ~
זזות כאן בבית הריק ....

ואת, את לא יודעת כ מ ה ,
ממך ניסיתי להסתיר .
את כל הסיוטים בלילה ,
צרחות ודם על המדים .
את לא מבינה כבר למה ,
אני מזמן כבר לא אני .
תמונות רצות מאותו לילה ..
דמעות , כאב של לוחמים .

זה ערב ראשון שאת שם ,
שוכב וחושב , ל א נרדם .
השקט לאט מתנגן .....
מקדיש לך עכשיו שיר בלי שם .

שיר בלי שם .

" ואי ***** , מה נהיית לנו בדיכי ?

אולי תתאבדי וזהוא ? זה גם יכול להיות פיתרון ....

טוסי לשוויץ . יש שם גם ככה אחוז מתאבדים הכי גדול . "

אנשים .

אומרים מה שבאלהם , מתי שבאלהם .

לא משקיעים שום מחשבה במה שיוצא להם מהפה .

לא משנה אם זה יפגע . אם זה יכאיב .

שיזרמו המילים . הרי מה אכפת להם ?

אם הם רק היו יודעים ...........

אם הם רק היו חווים חוויות קצת יותר קשות ,

מ ' אני לא מוצאת שמלה לחתונה ' .

ואת יכולה להגיד להם משהו ? לא ממש .

אפילו שהיית רוצה לצרוח .

אז מה יש לעשות ? לחייך ........

לזרום איתם .

כאילו הכל מצחיק . הכל משעשע . הכל סבבה .

חיוך , שיסתיר כל כאב כל מועקה כל כעס .

חיוך .... שיסתיר כל צעקה אילמת .

ואף אחד בעצם לא יודע ,

לאף אחד בעצם לא אכפת .

שהחיוך הזה ...... מסתיר כ " כ הרבה .

לא מאמינה שיש דבר כזה חברות .

חברות אמיתייות .

לא מאמינה שיש מישהו שבאמת יכול להיות אכפת לו .

אכפת ממני . ממה שעובר עלי . וגם כשלא עובר עלי דברים .

לא מאמינה שמישהו ישים אותי לפניו .

' ואיך שכולם מסביבי אני מרגיש עוד כ " כ לבדי '

כשהן צריכות ........... אני שם .

אבל הי , גם אני פה .

נכון שאני לרוב לא אוהבת להפתח ...

אבל כאן בדיוק אתן נכנסות לתפקיד .

תשאלו תבררו תציעו תדברו תעודדו .

למה אתן מעבירות אתזה ברגיל -

כשאתן רואות איך שאני דועכת לכן מול העיניים ?

מרגיש כאילו אני יכולה להעלם ,

וזה לא בדיוק יזיז למישהו .

לא יכולה לתת לאנשים שישחקו בי ,

לא יכולה לראות יותר את הצביעות הזאת מול העיניים ......

לא יכולה להיות מי שהן רוצות שאהיה .

כאן בדיוק נכנסת ההחלטה שלי ,

לא להתקרב , לא לפנות , לא לבקש , לא לדבר .

אם אחרי כל זה - אשאר לבד , סימן שאני צודקת .

שתמיד צדקתי .

היי .

לא חשוב איך קוראים לי , איפה אני גרה או בת כמה אני .

אני לא יודעת אם יש משהו לגבי , שהוא חשוב בכלל .. למישהו .

אתם מכירים את התחושה ,

שפשוט אין לכם איפה לפרוק ?

אין עם מי לדבר ? למי לספר ? על מי לסמוך ?

כולם אוטמים אוזניים . מרצון או שלא .

בכ"א  , אף אחד לא ב א מ ת שם .

סו ........... הנה אני .

מחליטה להפתח , לפרוק , לספר , לחלוק ,

את כל ההרגשות , הלקחים , התובנות שלי מכל יום ויום בחיים האלה .

אין לי מושג איך זה הולך בבלוגים ,

או אם נכנסים לכאן בכלל .

כנראה שזה בעיקר בשביל עצמי .

או בשביל אלה שירצו לקרוא אותי .......

 אחרי שכבר לא אהיה כאן לכתוב.