באותו ערב בו קראת לי ללא מטרה מוגדרת,
ואני באתי בלי לדעת למה,
באותה מסיבה אפופת עשן בה היו אלפי אנשים ובעצם
היינו רק אני ואת.
באותו ערב הנשמה שלי נלקחה בשבי.
או אולי אין צורך להיות מלנכוליים, שהרי את הדבר הטוב ביותר שקרה לי.
התאהבתי.
זה אולי קצת מצחיק ובלתי ניתן לתיאור, כי ישנם רגשות שסערתם מותירה זיכרון מתוק, אבל מילים לתארם עוד לא המציאו.
שם שתינו קצת יותר מידי, אולי בכוונה,
ומצאתי בך מפלט לשתיקות, לכאב שלא ניתן לתיאור, לפחד שהצמית אותי עד שכמעט נעלמתי. שם מצאתי אישה אחת שמסוגלת להכיל את כל מה שיש בי. שמוכנה לכמות האהבה הבלתי נגמרת שזורמת מתוכי.
שם, באותו ערב בו כל האנשים נעלמו מן העולם, מצאת אותי בסמטת רחוב אפלולית ולקחת אותי הביתה.
וכך אז הפכת
ברגע אחד לא צפוי להיות
הבית הראשון שלי.