הזמנה אל תוך הבור

החיים האלה הם סוג של רכבת הרים,

של ייסורים וקצת עונג.

לפעמים אנחנו מאבדים את עצמנו,

רק כדי לקוות יום אחד למצוא.

העדפתי לשכוח איך זה מרגיש כשמאבדים שליטה,

ובאיזה עוצמות אפשר להרגיש

כאב.

יש כל מיני סוגים של כאב,

אני חושבת שזה הגרוע ביותר.

כזה שקורע ממך את העור,

לאט,

פולש לתוכך ומטמא

מטנף.

ומה שמצחיק

זה שמשהו שהיה שם כל הזמן

יכול להרגיש כאילו רק עכשיו הגיע.

שלום כאב,

עוד לא החלטתי אם התגעגעתי.

שברים שלי בכל מקום,

זאת תקופה שמפרקים,

בתקווה שאחר כך יהיו כוחות לאסוף.

ולקוות שמה שייצא יהיה טוב יותר.