הזמנה אל תוך הבור

הטיפול הזה מציף

ואני מנסה להיזכר מי הייתי

מנסה לקרוא מה כתבתי

על מה שהרגשתי

והכל לא ברור ומסורבל

מייגע ומרוסק.

קשה לי להיזכר

אולי עדיף שלא

אולי בכלל היה עדיף לא להיכנס לכל זה מלחתחילה

למה לעשות את זה לעצמי?

זה גם ככה כואב

לחיות עם כל זה

לזכור

זה הכי כואב לזכור.

החיים האלה הם סוג של רכבת הרים,

של ייסורים וקצת עונג.

לפעמים אנחנו מאבדים את עצמנו,

רק כדי לקוות יום אחד למצוא.

העדפתי לשכוח איך זה מרגיש כשמאבדים שליטה,

ובאיזה עוצמות אפשר להרגיש

כאב.

יש כל מיני סוגים של כאב,

אני חושבת שזה הגרוע ביותר.

כזה שקורע ממך את העור,

לאט,

פולש לתוכך ומטמא

מטנף.

ומה שמצחיק

זה שמשהו שהיה שם כל הזמן

יכול להרגיש כאילו רק עכשיו הגיע.

שלום כאב,

עוד לא החלטתי אם התגעגעתי.

שברים שלי בכל מקום,

זאת תקופה שמפרקים,

בתקווה שאחר כך יהיו כוחות לאסוף.

ולקוות שמה שייצא יהיה טוב יותר.