הזמנה אל תוך הבור

אביתר שר אתמול

"תמיד פחדתי להשתגע 
שהלב יקפא ויתרוקן 
אבל עכשיו כמו שאני יושב 
יש לי סיכוי להינצל אני חושב"

והלב שלו יצא החוצה,

והלב שלי פעם מהר.

הרגשתי דמעות ממלאות את העיניים, אבל הן לא מצאו מפלט,

חזרו פנימה לתוך קיבה מלאה שתיקות,

שמתערבלת ומערבלת הכל בתוכה.

וחשבתי,

אולי יש לי סיכוי.

אחרי הכל אני פה.

חיכיתי לרגע הזה

כל כך הרבה שנים

לפני שהוא הגיע.

היו כאלה שהיה להם ברור

ואחרים שלא האמינו.

אני מוצאת את עצמי

בכל מיני רגעים

לא מאמינה שאחרי כל זה

אני עדיין פה.

ותכף סטודנטית.

רק עוד צעד, שלב בדרך  

בחיים של יותר מידי אנשים

הוא אחד המטורפים בשבילי.

ניצחון קטן.

של מישהי שביותר מידי שלבים,

בלא יותר מידי זמן

היה קל לחשוב

שאין לה סיכוי.