אחרי יומיים של אי תקשורת מוחלטת דיברתי איתו,
לא יכולתי לשאת יותר בלחץ שהרגשתי בכל פעם שעברתי לידו,בפעימות הלב שנעשו מהירות יותר ויותר כשהיתי צריכה לעבור לידו ולא בבושה של מעשי.
בין הוא אם ה-'סרסור' שכולם מכנים אותו ובין אם הוא אדם רגיל,
לאף אחד לא מגיע שישחקו בו ,שיעלו לו את הציפיות ולבסוף יורידו אותן לטימיון..
ועוד לחשוב שאני עשיתי את זה..
אותה אחת שעשו לה את זה,שחוותה את זה על בשרה.
עוד אחד מרגעי הטימטום הגדולים ביותר שלי.
למעשה,
לא היה לי אומץ להיכנס לכיתה שלו ודבר איתו אבל היתי חיבת לסים עם זה,
חברה שלי די עזרה לי היא גררה אותי לשם שאגב,זה אחרי שהיא אמרה לו להתרחק ממני אולי גם את זה הוא לקח ברצינות..
אחרי הרבה רגעי פאדיחות שלא ידעתי לאן להכניס את עצמי
שאלתי אותו אם הוא לקח ברצינות את הנשיקה
והוא ענה לי :"למה שאני לא אקח את זה ברצינות..?"
\:..
אמרתי לו שאני לא ממש בנויה לזה
הוא שאל אם יש לי מישהו
עניתי בשלילה
ואז הוא אמר טוב אז לא לקחתי ברצינות (על מי אתה עובד..)
ועדין כל היום חשבתי על זה ,זה לא עזב אותי אבל אבן נגולה מלבי
כל כך לא נעים לי ממנו
ומה אם חשבתי על זה כל הזמן כי אני כן מרגישה אליו משהו?
אני מבולבלת נראלי
היתה לי היום שיחת נפש עם O
היה מעולה,דיברתי על כל מה שקורה איתי והוא דיבר על מה שקורה אצלו
הוא דיבר איתי על אחת שהוא אוהב ,הרגשתי ממש טוב שאני יודעת את הפרטים האלה,
מה שאני מנסה להגיד שחברה שלי לא שמעה טוב
אבל באמת שזה לא ממש מזיז לי או כואב לי,לא בניתי על זה כל כך
דווקא אחלה איתו בתור ידיד.
-דמינו שיר עצוב שגורם לכם לבכות-
לי הולך למצוא שיר כזה,אולי עדיף כך
בבלוג זה
בכל הבלוגים
