מים עמוקים

שרביט קסום במיוחד הועבר אלי מילדה מיוחדת במינה (-היא מקסימה בחיי)

אוח נו אני גרועה בהתחלות;

אז דברים שלא ידעתם עלי\ רשימת מכולת של דברים מוזרים שאמורים לעניין אותכם

1.מטופש-  אני ה'אחות הבכורה' או ה'שפן ניסיונות של אמא ואבא' או 'הלך רוח מסכן' (חח נו יש לי נטייה חזקה לרחמים-עצמיים-טיפשיים תתמודדו). רובכם תגידו לי שזה כיף. שיש לזה יתרונות. אבל כמו לכל דבר גם לזה יש חסרונות. בתור הילדה הבכורה של אמא ואבא אני לא מסוגלת לאכזב. אני צריכה לשקול כל צעד שלי שלוש פעמים כי אני הרי מהווה דוגמא לאחים הקטנים. ולפעמים זה כבר קצת מעצבן להיות המודל לחיקוי של מישהו. בתור האחות הבכורה אני זאת שצריכה לפרוץ לאחים שלי כל מיני מחסומים טיפשיים שלהם יהיה יותר קל לעבור אותם. אני לא כועסת, כבר התרגלתי לזה. זה פשוט שאולי לפעמים הנטייה שלי לפרפקציוניזם מוחלט נובע מזה(-ולא אני לגמרי לא מסודרת). וזה- מטופש

2.זהירות! שביר- אני ילדה שבירה(-חח בוהו בוהו בואו נבכה יחדיו). יש ליד שלי נטייה חזקה להימשך לדברים מוצקים ולהישבר באלגנטיות. הייתי שלוש פעמים בחיי עם גבס כבד וחם על היד. הסיוט הגדול היה בפסח שתקע לי חתיכה של מצה מתחת לגבס, והמנוסים שבעיניין יוכלו להעיד עד כמה זה כואב. כשהוציאו לי את גבס היד היתה ציבעונית. כחול ירוק סגול אדום (ככה זה שנמצאים במצב ממש נואש לגרד מתיחת לגבס והדבר היחיד שמזדמן לכם באמצע השיעור הוא טושים) והבאסה העיקרית בכל העיניין היא שבכל שלוש הפעמים הללו- שברתי את יד שמאל(-אני ימנית, ולכן גם לא קיבלתי הקלות מבית הספר). אז במילים אחרות או אם תישאלו אותי- אל תנסו את זה בבית.

3. מאכלים מוזרים- אני לא ילדה מפונקת  בשום מובן שהוא, תשאלו כל אדם שמכיר אותי ,אבל כשמדובר בחציל בכל צורותיו וסלטיו השונים אל תקרבו אותו אלי. אחרי הכל, חבל על האנרגיות שלכם. אני לא מסוגלת לאכול אוכל קר. אם יגישו לי ארוחת צהרים קרה אני יחמם אותה אם יהיה לי כוח או יוותר עליה במקרים הקשים ביותר של עצלנות מרובה וחוסר אנרגיות. אני לא אוהבת ליצ'י. הוא תמיד מזכיר לי עיניים וזה לא נעים לי במיוחד. אה וגם קיווי. ושסק ו- רציתי לומר שיש לי חשק לשסק, אבל נו טוב לא ניהיה שנונים במיוחד. יש לי חשק למנגו

4.חמש שנים וחצי- התחלתי ללמוד נגינה בכיתה ג'. למדתי אורגנית והייתה לי מורה מעצבנת שענתה לשם המקורי(במיוחד בקרב מורות לנגינה) מרינה. היא הייתה כלכך מקובעת וראש בקיר וגרמה לי להפסיק את הלימודים אחרי שנה וחצי. בסוף כיתה ו'- כשנמאס לי מבלט(-כן כן גם אני כמו כל ילדה כמעט למדה בלט מספר שנים. אפילו אני, שהממדים שלי לא הכי מתאימים למקצוע) באתי לאמא ואבא בהצרות חדשות- אני חוזרת ללמוד פסנתר. בהתחלה הם לא ממש האמינו שתיהיה לי משמעת עצמית. אני גרועה במשמעעת עצמית אבל כשמדובר במשהו שאני אוהבת, אף אחד לא יעמוד בדרכי. החליפו לי מאז שלוש מורות כי השנייה והשלישית לא אהבו את זה שאני חוזרת ללמוד בגיל 'כזה מאוחר' לקחתי שנה הפסקה ועכשיו יש לי את המורה הכי מקסימה בעולם. הנגינה נותנת לי המון כוח. הפסנתר החום שבמרכז הסלון הוא הפינה השקטה שלי(-עד שאני מתחילה לנגן ואז היא כבר לא כלכך שקטה) בשנה האחרונה הצטרפתי גם לנגן בהרכב מוזיקלי. היו לנו שלוש הופעות(-ומי שמכיר אותי יודע אפילו שאחת מהם הייתה מול אנשים בכירים ביותר, אני לא יפרט כאן כי אחרי הכל, אנונימיות) והשיא היה הופעה מול כמה מאות אנשים על במה ענקית. אני אוהבת לנגן מנגינות שקטות ויש לי נטייה לשכוח מנגינות יפות שהלחנתי(-'למה את לא רושמת אותן?!') לא מתחרטת על שום רגע.

5.כחול שמיים- כחול זה הצבע האהוב עלי. הצבע הזה תמיד משרה עלי רוגע וחמימות. החדר שלי כחול בצורה מוזרה קצת, ואם תשאלו אותי קצת מוגזמת, אבל זה לא מונע ממני להפסיק לאהוב את זה. כחול.. כחול זה גם צבע של ים. אני אוהבת ללכת לים. אני אוהבת את המראה האינסופי שלו שמתמזג בהרמוניה מושלמת עם השמיים התכולים. אני אוהבת את הכחול הזה בעיניים את הרוח הנעימה ואת החול הרך שעוטף אותי. אפילו הגג של הבית שלי כחול.

6.משחק מכור- אני מכורה לקפה. לשינה סתמית באמצע שומקום. לקישקושים מוזרים ברחבי המחברת. כשעצוב לי אני מציירת פרפר על היד. כדי להסתכל עליו ולמנוע מהמוח המעוות שלי לנקוט בצעדים שגויים שעלולים לחולל הרס. אני מכורה לחיבוקים.לאנשים עם חיוך מקסים. לאנשים אופטימים. לשיחות מוזרות אל תוך הלילה. לחברים סופרנאטורל וסיינפלד.פעם הייתי מכורה לטלנובלות חח בגיל חמש שעוד ידעתי ספרדית שוטפת והייתי יושבת עם הבתדודה שלי ומתרגמת לה הכל(-הא כן אבא שלי עלה מאורוגוואי [לא ארגנטינה, אורוגוואי] וכשהייתי קטנה הוא דיבר איתי ספרדית. היום אני כבר כמעט ולא יודעת. רק מילים בודדות ואני מבינה לפעמים את השיחות שלו ושל אמא) ואיך אפשר שלא- אני מכורה לשוקולד בכל צוריו סוגיו וגווניו(-טוב נו כמעט הכל למעט שוקולד תות) ואחרי הכל, מי לא מכור למשהו?

 7. אן דן דינו- אני פריקית של שמיעת שירים מוזרים שמוצגים בצידי העמוד ביוטיוב. זה אפילו מהנה. בזכות השטות הזאת אני זוכה להגיע לאזורים נידחים ביוטיוב ולמצוא שירים ואומנים מדהימים שלא זוכים להערכה. ובכלל, אני פריקית של מוזיקה קלאסית. אתם יכולים למצוא אותי עם אוזניות באמצע היום שומעת את הסימפוניה התשיעית או איזה מנגינה של שופן ומתמוגגת מכל צליל. מוזיקה זה חיים. זה נשמה. ואחרי הכל, הקלאסיקות עושות לי טוב על הנשמה, אז מאכפת לי בכלל שאתם מזלזלים בזה?!

8.קצב צב- אני קוראת לאט. אני חושבת לאט. אני כותבת לאט. אני צריכה זמן. אני צריכה לעבד את מה שיוצא ונכנס ממני לאט לאט. מהירות הורגת. אנשים יכולים לפעמים להשתגע מזה שהכל אצלי לאט. אבל עם הזמן מתרגלים. אני אוהבת את זה אפילו כי אני לא מזלזלת במה שיוצא ממני. אצלי לכל דבר קטן יש ערך. אני אוהבת להעריך דברים. זה חשוב לדעת להעריך. אמא תמיד אומרת שאני לא קוראת ספרים כי אני קוראת לאט, אבל אמא לא יודעת כמה אני אוהבת לקרוא. אז בסדר, ספר שהיא גומרת ביומיים אני גומרת בשלושה. וזה לא רע. אני בולעת בשקיקה כל מילה מילה ואם תביאו לי ספר משובך, תבורכו.

9.ילדה של ערב- או במילים אחרות אני לא ילדה של בוקר. בבוקר הכל אצלי הפוך. אני יכולה למשל לקום שעה לפני האוטובוס אבל תמיד בדקה שצריך לצאת מהבית יהיה איזה משהו שיעכב אותי; לא הערתי את אחשלי, נישפך עלי הקפה, שכחתי תמחברת, הרב-קו על המיטה. הנהג כבר צוחק עלי. היום למשל, כשהגעתי לפניו הוא היה בשוק איך דבר כזה נדיר קרה חח. בבוקר הכל אצלי לאט כפליים. בערב אני יכולה לתקתק את כל מה שצריך כמו שעון ולהנות ממנו. מהבוקר אני לא יכולה להנות כי הוא פשוט מעוות, ותעשו לעצמכם טובה, אל תתפסו אותי בבוקר, אני פשוט לא יהיה מאופסת חבל על האנרגיות.

10. הוו בלאגן(-אם תדמיינו את אחשלי אומר את זה במבטא תילאנדי זה יהיה מצחיק)- אני ילדה מבולגנת. כן אומנם יש לי נטייה לפרפקציוניזם אבל כשמדובר בסדר, אני רחוקה מזה שנות אור. הראש שלי מבולגן. הכתיבה שלי מבולגנת. השיער שלי מתולתל מה שאומר שזה גם עוד בלאגן לאוסף. והחדר, הו הו תדמיינו מלחמת עולם שלישית, אז ככה זה בערך. אני יכולה לקבל ג'אננה פתאומית ולסדר את החדר בצורה כפייתית אבל ברגע שאני יסיים שומדבר לא ישאר כמו שהוא. אמא יכולה להשתגע ממני לפעמים. אני ילדה מבולגנת, וגם השיחות איתי מבולגנות. יש לי הפרעות של קשב וריכוז, וכשאני בלי רטלין, השיחות שלי מתחילות להיות מוזרות ולא קשורות לנושא המדובר. זה יכול להיות נחלמד, אבל לפעמים זה פשוט לא במקום. יש כאלה שיגידו שהבלאגן הזה עושה לי טוב, כי הוא מטשטש כל מיני דברים אבל אני מעדיפה סדר. אני פשוט אף פעם לא מצליחה לשמור עליו בין הידיים.

את השרביט כביכול אני יעביר לאנרכיה שהיא הבנאדם הכי מיוחד בעולם הזה בערך

ולפרפר שאני אוהבת אותה המון (היא לא יודעת כמה) והייתי שמחה מאוד להכיר קצת יותר

סליחה על ההטרדה

נסיים במעגל שלם של חיבוקים

תחייכו, יפה לכם♥