אנחנו יושבים ממש קרוב, ראשינו צמודים.

"אני צריכה ללכת", אני אומרת, מקווה שהוא יבין את הרמז.

אני יודעת שהיא תגיע כל רגע ואז הלך עליי...

נו, למה אתה מחכה?!

ואז שפתנו נפגשות.

אני לא יודעת מה קורה, מה אני עושה.

זה כל כך שונה ממה שדמיינתי...

אבל טוב יותר.

אני מרגישה שגם הוא לא בטוח בדיוק מה הוא עושה.

השפתיים של שנינו יבשות מהחום והיובש של היום הקיצי הזה.

"אני לא יודעת בדיוק מה לעשות..." אני מודה בחצי חיוך.

"זה בסדר, גם אני לא." הוא אומר.

עוד נשיקה, וחיבוק אחרון, ואני הולכת, סוגרת אחריי את הדלת.