(אתה עדיין קורא פה?)
(תגיד לך, תגידי די,תבכי ותצעקי עליי, תגידי שלא אכפת לך
רק פחות רע לך בלעדיי,
רק אל תלכי עוד פעם,
בלי שעוד פעם
תדברי איתי" )
זה בא בגלים, שבוע שאני בסדר ואז יום שאני לא.
הכל ביחד זה קצת יותר מדי, גם אמא ואחותי מדירות אותי, וגם אתה, וזאתי. לא משנה. היא לא רלוונטית, ה-זאתי.
לא בליגה שלך בכלל, אבל אתה בטח כבר יודע את זה. האמת, זה קצת מביך שאתה איתה. אבל היא רזה, אז הרווחת.
לפעמים אני לא יודעת אם באמת אהבנו או מה זה בכלל היה.
אני מרגישה אהבה, אבל לא רוצה להיות איתך. אני לא יודעת מה זה בכלל אומר. נידונתי לאהוב אותך ולדעת שבחיים זה לא יעבור?
בא לי להיות בת 45 וכל מה שתהיה זו תמונה מטושטשת. כי די, כמה כבר אפשר? כמה פעמים אני עוד אמחזר אותך מגיל 15?
הלוואי שתבין שאנחנו בועה.
בועה בלתי חדירה.
אני יודעת שלא נדבר בחיים יותר, לפחות לא מהצד שלי.
נשארו לי מכתבים שאתה לא תענה עליהם, וזה הכל
תעשה את הבגרות באנגלית כבר.
ביי