אני אוהבת בקרים של יום שבת, במיוחד כשאין לי תכנונים להמשך היום.
הזדמנות לחשוב מחשבות על החיים. לשמוע מוזיקה, לקרוא את הליריקס ולנתח את המילים בראש בקפידה. לצאת למרפסת ולהסתכל על כל הדברים שאני מפספסת בימים רגילים - התנועות של כנפי הציפורים בזמן שהן עפות, הציוצים שלהן, הטקסטורה של הקירות בבניין ממול, הפרחים החדשים שצמחו על העלים.. להכין לעצמי ארוחת בוקר. כל זה, בלי הפרעה של אף גורם חיצוני. ובקיצור, להירגע ולאגור אנרגיות להמשך השבוע.
עם כמה שאני מאמינה בזה שהעבר הוא חסר משמעות פרט להשפעות שלו על ההווה, למה קשה לי להאמין בזה בעצמי?
למה אני נזכרת בשיחות הנפש שלי ושל אוקסיג'ן* שקרו וחלפו, והרבה דברים קרו אחריהן? למה זה תמיד גורם לי לחשוב, לא עליו, אלא על כמה שהבעיות שלו קלות לפתרון, כמה שהוא מסתבך עם כל העניין וזה שלא ניתנת לי הזדמנות לעזור? אולי זה בגלל זה שמה שעובר עליו דיי זהה למה שהיה יכול לקרות לי. אני אספר עליו בקצרה. אני רואה בו הרבה דברים מעצמי אבל הוא גם שונה ממני בהמון. אני תמיד פותרת את הבעיות שלי ישר ולעניין, במכה אחת חדה. הוא מסתבך ומסתרבל עד שקורה משהו ואחרי כמה זמן גם זה מתפרק. אולי הוא צודק כי הוא לפחות מנסה, וזו לא אשמתו שלא מצליח לו. אבל מהצד השני, איך אני יודעת תמיד אם זה יצליח או לא? ואם לא, אני פשוט ממשיכה לחכות למשהו יותר טוב ומעבירה את האנרגיה שלי למטרה טובה יותר. אני לא יודעת למה זה מפריע לי. But it simply does. אולי כי אני לא יכולה לראות אדם עם פצע שלא נסגר בלי לרצות לעטוף את העניין בתחבושות ולגרום לו להחלים (סליחה על המטפורה המוזרה)
למה כשיודיד הכסף* אומרת לי שהיא מצטערת וכן אכפת לה ממני והיא כן אוהבת אותי כל כך קשה לי להאמין? היא הביאה לי יחס רע במשך קצת יותר מידי זמן, וקשה לי לשכוח. איך ממשיכים הלאה? איך אדם שהפריע לו שאני מסתובבת עם אנשים אחרים חוץ ממנו ורצה "לכלוא אותי בכלוב" באופן מטאפורי, יכול להיות אכפתי כלפיי? זה סותר אחד את השני.. או שזו אני שלוקחת הכל באופן טוטאלי מידי..
למה כשרע לכלור*, זה גורם לי לגכח? היא עשתה לי רע והביאה לי סוג של "מכה מתחת לחגורה".. אבל עדיין, זה קרה מלפני הרבה זמן יחסית. למה זה מפריע לי שאני לא מסוגלת לשכוח, ומהצד השני מפריע לי שאני תוהה בעניין הזה? היא עשה את זה כי היא אדם מעופש ומקולקל מבפנים. כנראה שהיא רצתה להדביק אותי בעובש הזה (ושוב סליחה על המטפורה הדוחה) אומרים שאם רוצים לעשות את ההכי רע לאויבים שלך סולחים להם, עד כמה המשפט הזה נכון במקרה הזה?..
*סליחה על השמות הטיפשיים, אלה הדברים היחידים שעלו לי לראש. ד"א, גם המינים של רובם שונו. מי שחושב שזיהה אותי, קרא את זה, ו"הבין" על מה אני מדברת - אתם לא באמת מכירים אותי. תפרשו.
אני תוהה אם תחושת החופש תגרום לי להתעצל ולהתבטט (מלשון בטטה) כל היום, או לנצל את האנרגיה שלי לעשות דברים חיוניים. בכל אופן, אני לא יכולה לחכות.
שיר שמראה קצת ממה שעובר לי בראש. אני מתה על השירים האלה שזה נראה כאילו הם נכתבו מהמחשבות שלך.
החיים הם כמו הצגה עם אפקטי הבמה הכי טובים שיכולת לחשוב עליהם, רק שמחלקים אליה כרטיסים בחינם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
