לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

.Thoughts and wonderings


בלוגים הם הכי קרוב שאפשר להגיע לקריאת מחשבות.

Avatarכינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2011

חדשה פה.


אני מניחה שהכותרת אומרת כבר הכל.

בכל אופן, אני אספר על עצמי קצת מעבר למה שכתוב ברשימות.

אני מניחה שלא קרה משהו יוצא דופן במיוחד ב5200+ ימים שאני קיימת על הפלנטה הזו.
נולדתי, הייתי בגן, בזבזתי את רוב חיי במערכת החינוך הישראלית (הדיי רופפת יש לאמר), שמחתי, צחקתי, אהבתי, נפגעתי, הבנתי, שיקרתי, סלחתי, והמשכתי הלאה. אני אספר בעקרון על עכשיו, כי לעבר אין הרבה משמעות מעבר לתוצאות וללקחים שלו לדעתי.

 

יש לי שתי חברות הכי טובות:
אחת מהן מותאמת אליי כאילו ליהקו אותנו ע"י מלהק של סרט נעורים אמריקאי טיפוסי. אנחנו מנוגדות ודומות במידה כמעט מושלמת: אני שטנית עם עיניים ירוקות ולה יש שיער שחור ועיניים חומות, שתינו אוהבות את המוזיקה שהשנייה שומעת, לשתינו יש שאיפות לקריירה נוצצת בתחום רפואי כלשהו (אמנם לא רופאות, לי זה נראה חולני לחתוך אדם, אפילו שזה למטרה טובה, ואני יודעת שאני לא היה מסוגלת לעשות את זה. היא, לטענתה, עצלנית מדי ללימודים הקדחניים לרפואה), שתינו באנו מבתים שונים לגמרי (אמא שלה דוגלת בחינוך דיי דיקטטורי ומציבה יותר מידי גבולות וגדרות לבת שלה, אמא שלי יותר ליברלית ומסתמכת על האינטילגנציה שלי, עדיין מציבה גבולות אבל במידה), אני בת יחידה והיא סנדוויץ'.. עם כל זה אנחנו משלימות אחת את השנייה באופן מאוזן לחלוטין - היא מביאה לי מהפלפליות, אני מרגיעה אותה.

השנייה היא בעצם שני, גיי-פרינד. הוא נראה כמו נער גדול וחסון (על זה אמא שלי מסתמכת כשהיא מרשה לי להסתובב איתו בכל מקום כמעט כל עוד הוא בב"ש), אבל יש לו אופי של ביצ' אמריקאית אולטימטיבית, עם שילוב של דרמה קווין. הוא שונא חרקים וכל שילוב של אוכל ושיער (כשהוא חושב על שיערה במרק הוא מצטמרר). הוא אוהב ג'ינסים, מחליקים, מוצרי טיפוח של חברות יקרות, בשמים ואת בריטני ספירס. כן, הוא אמיתי. וכן, כיף לדבר איתו על טיפוח ושאר נושאים נשיים ורדודים למרות שיש לו טעם דיי bimbo-אי.
יש לי הרבה חברות וידידים נוספים, אבל הרגשתי צורך לפרט יותר על שניהם. אולי בגלל הוותק של החברות שלי עם שניהם, יותר משאר האנשים הקרובים אליי.
בנוסף לכל, יש לי הרבה חברים בפייסבוק (כן, גם אני מכורה לחרא הזה. תקולל, מארק צוקרברג, על כל הזמן היקר שבזבזתי. תבורך, על זה שאני יודעת כמעט הכל על הסביבה שלי עכשיו) אבל לספר על כל אחד יהיה ממש שטותי, בייחוד כשאין הרבה מה לספר על רבים מהם.

עוד אדם ממש קרוב אליי, הכי קרוב, הוא אמא שלי. היא מכירה אותי מגיל 0 (מן הסתם) והיא שילוב של אמא-חברה הכי טובה-פסיכולוגית-אחות גדולה, שזו משימה מאוד קשה. היא אחד הדברים שנותנים משמעות לחיי.

הדברים הנוספים הם בטח השאפתנות שלי - אני מהילדות המעצבנות שמבואסות מאוד מכל ציון מתחת ל80. דוגמא מהמציאות: רק אתמול שרפתי במדורה בוחן במתמטיקה (מקצוע כה שטני) שקיבלתי בו 70. אני 5 יח"ל והציונים שלי נעים בין 90 ל100 רוב הזמן.
עם כמה שזה יישמע מוזר, אני ממש אוהבת ללמוד ולדעת דברים - כל עוד הם מעניינים ומועברים באופן שלא גורם לרצות לשחות בבריכה חומצית במקום לסבול עוד שיעור ממורה חופרת. השאפתנות והפרפקציוניזם הן התכונות שאני ממש ממש שונאת, אבל ממש ממש אוהבת בעצמי - בו זמנית.
עוד דברים שנותנים משמעות הם מרגעי האושר המפורטים בצד. פעם בכמה זמן, כשאני יוצאת מהבית ולא עסוקה בלרוץ לבית הספר ולהראות כמו משוגעת בו זמנית (אני מהילדות המעצבנות, שוב, שגרות 5 דקות מהמקיף ובכ"ז מאחרות) או שלא שרויה בבאסה כללית, אני מסתכלת על הבחוץ ועוברת בראשי המחשבה "וואו, כמה שהעולם יפה". אולי זה עץ או פרח יפה, זוג מאושר, חתול או כלב קטן, ציפור, שמיים יפים, מישהו שעוצר לי בשביל שאני אעבור.. משהו שגורם לי לחשוב שלמרות כל ההרס והרוע בעולם, בזכות הקסם הזה הכל יהיה בסדר. אופטימיות טהורה.
אני יודעת שזה נשמע ממש טרחני או מובן מאליו, אבל אני משתדלת שלא להתייחס לכלום כמובן מאליו. דברים מובנים מאליו מאבדים מקסמם.
בין הסיבות שאני כל כך אוהבת צילום היא רגעי הקסם האלה והאפשרות להנציח אותם. חוץ מזה, לדעתי צילום יכול לספר המון על הצלם במידה והוא מבצע את זה בתשומת לב ולא סתם. יש אנשים שמתייחסים לצילום כלחיצה על כפתור. אני חושבת שצילום הוא הדבר הכי קרוב לראיית העולם דרך עיניים של מישהו אחר, וזה תמיד מעניין איך הכל נראה בעיני מישהו אחר, לפחות בעיניי.
עוד אחד מהדברים שאני ממש אוהבת הוא מוזיקה. העובדה ששיר אחד יכול לגעת ולחדור ללב של כל כך הרבה אנשים, לא משנה מה המין/גיל/עדה/מעמד שלהם מדהימה אותי. זה למה הלהקה האהובה עליי היא הביטלס. אני בטוחה שאם הם היו מופיעים עכשיו, כולנו היינו מופתעים מהגיוון בקהל שלהם.

אני אמשיך בהגיגיי בפעם הבאה בשביל לא להעמיס עליכם מוציא לשון 
בעקרון זה יהיה המקום שלי לפרוק את המחשבות הרבות שלי, יש לי יותר מידי.
אם מחשבותיי נגעו בכם/גרמו לכם להזדהות/הקסימו אתכם, מוזמנים לחזור.

אוהבת, אודרי. 

נכתב על ידי , 22/5/2011 15:42   בקטגוריות אופטימי, מחשבות, בלוג חדש, מוזיקה, צילום, ביטלס, אמא, חברים  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הקודם   
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאודרי. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אודרי. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)