יש לי אחות ושמה עלמה. השם לא מצא חן בעיני, יותר מידיי דודתי, לכן היא נקראת אמילי ביני לבין עצמי. בחרתי בשם בשל קרבתו בהברות לשמה המקורי. לפעמים אני מרגישה שאמי מנסה להסיט את דעותי נגד אבי, גם אם השלמתי עם העובדה המצערת שלא איכפת לו ממני כמעט. היום הלכתי לבית החולים לבקר את אחותי, והוא נתן לי ללכת לבד מבית החולים עד לביתי, חצי שעה הליכה בקצב רגוע באמצע הלילה ללא דאגה לשלומי או הצעה להסעה. אני לא ציפיתי ממנו, אני יודעת שאני לא חשובה לו ממש, אך זה לא מנע מאמי לנסות להראות לי בבירור רב יותר את טעויותיו. אני מודעת לפאקים שבו ואני לא זקוקה לחיזוקים שאני עצמי מנסה להתעלם מהם בשביל לשמור על הסדר הטוב.
כעת אני מתה מעייפות לאחר יום ארוך בת"א, ואין מה לומר, כל פעם מחדש אני מתאכזבת מ-the sity. הלחות והחום הורגים, אין מה לעשות שם יותר מבחיפה מלבד אולי מקס ברנר. לפחות הייתי עם חברה טובה, אלינה, מכיתתו של האקס, כך שהייתי בחברה טובה. אני והיא הגענו למסקנות שאנו די דומות בתחומים רבים, שצורת מחשבתינו לפעמים חופפת וזה שיעשע אותנו מאוד. תמונות מת"א יבואו בהמשך.
במחשב שלי יש וירוס רציני אך אף אחד לא מוכן לתקן אותו ועד להודעה חדשה אני לא מתחברת ממנו לשום דבר, משמע - חצי מהחיים שלי נחכדו וקרסו עם המחשב, מה שמעיד על חוסר חיים טוטאלי. אני צריכה לעבוד על עצמי עוד בנוגע לשיעבודי למסך המקולל. לכן גם אני לא יכולה לשים את התמונות, המחשב שלי מת מכדי שאוכל להעביר אליו משהו.
בזמן האחרון אני לא מרגישה שום רגשות, כאילו אני גופה מהלכת. אני חושבת רבות, אך ערכי לרגשות השתנה מעט בתקופה האחרונה. אני מרגישה מחושבת באופן מחליא, דבר שכה שונה מאיך שהייתי לפני כן. אני כבר בקושי מזהה בטשטוש הרב את דמותי המוכרת והישנה. חיוכי הפכו ליותר מזוייפים גם אם אין לי שום סיבה למרמור שתוקף אותי לאחרונה. גם אמי שמה לב לשינוי שחל בי ושואלת אותי בהפרשי זמן הקטנים מפעם לפעם אם אני בסדר. בפעם האחרונה שעניתי לה שכן ושתעזוב אותי לנפשי היא חשבה שהתחלתי איתה מלחמה. כיצד אני אמורה להגיב להשתלשלות העניינים המוזרה?
איתן עושה "ברוגז" עם כל מי ש"בצד שלי" ב"ריב" בינינו. אני לא מבינה למה ברוגז, למה לנקוט צדדים ולמה ריב בכלל. אם זה מה שטוב לו, שיהיה לו בכיף, אני מוציאה אותי מכל מערכות היחסים הקשורות בו ומחליאות כל כך. עכשיו כשאני חושבת על התקופה האחרונה והרגשתי הממוחשבת, אני לא חושבת שזה קשור בו או לפחות לא ישירות. רגשי כלפיו נגמר לו מזמן, יכול להיות שעכשיו נפער חלל ריק שלתוכו הכל נשאב. או שאולי אני עדיין מתגעגעת לקשר, לא אליו עצמו, אלא לידיעה שיש שם מישהו שאוהב אותי, עומד מאחורי ומאחורי החלטותי ושישאר שם. כעט אני רואה שאין דבר הנקרא תמיכה תמידית, שלכל דבר יש סוף. אני צריכה ללמוד להיקשר אל אנשים בצורה מבוקרת יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
