היא תמיד היתה לצידי.
כשהייתי שמחה היא עזרה לי להוציא את זה לעולם, שברה גבולות והגישה לי את החופש על מגש זהב. היא ביטאה את רגשותי בקול, רם או שקט, אך קיים.
כשהייתי עצובה היא עטפה אותי בחיבוק וליטוף אוהב, הרגיעה אותי ואמרה לי שהכל יהיה בסדר, ניגבה את דמעותי, תמכה בי ושימשה לי כאם.
כשכעסתי הוצאתי את תיסכולי עליה, קיללתי אותה ושנאתי אותה, אך בכל זאת היא תמיד היתה שם, סלחה לי על עצביי ועזרה לי להוציא את שעל ליבי.
כשמרדתי היא מרדה איתי, היתה לצידי כחברה טובה העוזרת להתייצב אל מול המערכת. היא היתה חזקה ונועזת ועזרה לי להתמודד עם המכשולים.
ועכשיו המוזיקה עזבה אותי, משאירה אחריה הד צרחה אילמת, שקט מחריש אוזניים.