ניסיון החיים שלי מתעצם מתקופה לתקופה, ואני לומדת להכיר את עצמי ואת הסביבה. כל פרק זמן אני משתייכת לחברים אחרים, מכל המינים, ומתאכזבת כל פעם מחדש. אני לומדת לפתח רגשות של הערצה, אהבה, יראת כבוד והנאה, אך עד מהרה הכל משתבש, לאחר קצר כלשהו אני רואה את המפלצות שעומדות מאחורי המסכות. גם אם זה מתבטא באמירה פשוטה, בעיצה, או בויקוח סוער, זה תמיד יהיה שם, תמיד יהיה משהו שיהרוס הכל.
אני מצפה מעצמי להמון, לטוב ביותר. לצערי זה תקף גם לסובבים אותי. דווקא אני, כשאחר המשפטם המשקפים ביותר את האידיאולוגיה שלי הוא: "לעולם אל תצפה מן האחר למה שאני מצפה לעצמך", דווקא אני לא מצליחה להפנים. כמו שאומרים, המורים צריכים ללמוד יותר מכולם את מה שהם מלמדים. שאיפה לגדולות היא דבר חיובי, אך אין טעם לבזבז את הזמן על האחר, הפרט תמיד יתאכזב. ובכל זאת, אני לא ממשיכה לנסות, כנראה זו אחת החולשות שלי, הרצון לשיפור קיצוני בסובבים אותי.
תמיד יהיו לי שלוש חברות נאמנות, עוד מתחילת החטיבה, שלעולם לא יעזבו אותי. שלוש בנות שהקשר שלי אליהן הוא הכי אמיתי וחופשי שיצא לי לחוות, גם אם יש להן מגרעות. אז אני לומדת לצפות מכל אחת לדבר מסויים ולא לאחר. מאחת, אני לא מצפה לשמחת חיים, רק לקשב והבנה. מהאחרת לא אצפה להתעניינות בי, רק לשמחה וכיף רגעי, ומן האחרונה לא אצפה לעזרה בשעת מצוקה, אלא רק לחברה טובה לשיחות. אני לומדת לאט לאט למקד את רצונותיי מאנשים לדברים ברורים ופשוטים, כדי לא לחוות שוב פגיעה.
אתמול בערב, אחרי שחברתי הטובה הלכה, הרגשתי בודדה. התחלתי לחשוב על הקשרים שבניתי במהלך החיים ועל מי באמת נשאר לצידי. רק אז מניתי את שלושתן כחברותיי היחידות. כפי שבשיר "האקרובט" של דן פגיס, אנו מתמודדים עם הפחדים בלילה, בחושך, כשהמוח אינו טרוד בעניינים אחרים. כשהיא הלכה היה לי זמן, יותר מידיי זמן. הבנתי שאני לבד, שהקשרים שיצרתי בעולם היו מזוייפים ושבחיים לא יעמוד לצידי אדם. כל פעם מחדש אני אומרת לעצמי להפסיק לבטוח באנשים, להפסיק להיפתח, ואני רק נחבלת שוב ושוב, אותן סטירות בפנים. אנשים כל כך בוגדניים, כל כך אגואיסטים. אני יכולה לבטוח רק בעצמי. כשאני חושבת על זה, אני האדם היחיד שהייתי יכולה להאמין בו עד הסוף, אם רק הייתי חברה של עצמי.
אולי זה סוג של הישרדות? האמונה והתקווה שיש אנשים נאמנים בעולם? לצערי, התקווה הזו עדיין לא נעלמה ממני ואני ממשיכה להיפגע, בלי ללמוד מטעויותיי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
