אחרי המון לבטים החלטתי לפרסם את השיר.
הוא אישי כל כך, אבל עבר המון זמן מאז.
מה שהיה היה ועכשיו זה בסך הכל שיר.
פינטזתי על הגשם
והוא על המבול.
כשהגיע הגשם פחדתי
ובמבול הוא ברח.
ביום הביניים היה מבול
כאילו קרא רצונו.
הוא היה מאושר
ואני שמחתי בשבילו.
ביום הביניים היה מבול
למדתי איפוק ולבלום עצמי.
הוא עזב אותי לצמיתות
גם אם מעולם לא היה שלי.
פינטזתי על הגשם
והוא על המבול.
כשהגיע הגשם פחדתי
ובמבול הוא ברח.
ביום הביניים היה מבול
הוא פרט על גיטרתו.
עקבתי אחר תנועותיו,
והוא חייך לכבודי ממקומו.
ביום הביניים היה מבול
ולקחתי את חיוכו לעצמי.
עכשיו, אני כבר יודעת
שהחיוך לא נועד לי.
פינטזתי על הגשם
והוא על המבול.
כשהגיע הגשם פחדתי
ובמבול הוא ברח.
ביום הביניים היה מבול
בלילה בחיפזון הוא ברח.
בהלכו המבול נפסק
ובשבילי יום הביניים עבר.
פינטזתי על הגשם
והוא על המבול.
כשהגיע הגשם פחדתי
ובמבול הכל נגמר
נכתב ביום הביניים, ה-12.12.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
