זה החג היחיד שמשפחתי החילונית חוגגת באופן סדיר כל שנה ושנה, כשאנו פוקדים בנר הראשון את בית האחות של סבי, שותים פונץ' וכל הילדים מדליקים את החנוכיות שהכינו בגן. זה "המפגש השנתי", בו אני ובני דודיי בורחים לחדרים האחוריים בבית. שם עשינו מלחמה בין הילדים לילדות, שכמעט כל שנה נגמרה בבכי של אחד מהצדדים על משיכת יתר בשיער או יריקה בפנים (מילולית). שם אני והצעירות במשפחתי ענדנו שרשראות חרוזי פלסטיק ענקיות, התנסנו באיפור של בעלת הבית, ומרחנו אייליינר לראשונה, כשאנו מטפסות על השיש הגבוה של המקלחת כדי להגיע למראה. שם ישבתי בדוחק בשירותים עם בת דודתי ושיתפנו בחוויות ראשוניות עם בני המין השני. נר ראשון הושרש במשפחתי כמסמורות נטועים.
חנוכה זה החג שלי ושל אמי, ששתינו מאוד אוהבות את הרומנטיקה של החושך והדלקת הנרות, השקט והכבוד האופפים את החג. כמעט כל ערב השתדלנו להדליק את החנוכיה לאורך השנים, לשיר את הברכה (היחידה שאני זוכרת במלואה), ואז לשיר את כל שירי החנוכה שאנחנו זוכרות. בדרך כלל ה"טקס" לוקח לנו חצי שעה ואז כל אחת מתפנה לעיסוקיה. בשנים האחרונות, מאז שהיא התחתנה בשנית, בעלה מרגיש קצת מבוכה נוכח השירה המורחבת שלנו. לפעמים הוא נכנס למקצב ומצטרף לשירה לבית או שניים, אבל משתתק כמעט תמיד כשאני ואמי שרות בו זמנית את הבתים השונים של "מי ימלל" ו-"שמע". יתרה מזאת, בחג הזה חל יום הולדתה!
אני מאוד אוהבת את סיפור המסגרת של החג, ההירואיות של ניצחון העם, ההתנגדות לכפייה. הרצון החופשי שהתגבר על הדיכוי מאוד יפה בעיניי, וזה נושא שאני משתדלת לשאוב ממנו השראה גם בחיי האישיים. קשה לי קצת עם האמונה העיוורת באל כל יכול, אבל שבזכותו ניצחנו במרידות, ושבזכותו השמן בכד הספיק לשמונה ימים מלאים, אבל אני אוהבת את המטרה במרד החשמונאים, את הלהיטות לא להיכנע כשהיה הרבה יותר קל ואת החוסן הנפשי שאיפשר ליהודים להמשיך ללמוד ולהחכים בתורה.
חנוכה חל בו זמנית (או בקרבה גדולה) לחגים נוספים - חודש הרמאדן, חג הקורבן, עיד אל פיטר, קריסמס, סילבסטר וכמובן נובי גוד! אני, שאיני מאמינה בדתות אבל כן מתחברת למסורות שונות ומגוונות, מרותקת מעולם התרבות הרחב הנפרס בפניי. לפני כמה שנים חגגתי עם חברה רומניה נוצריה ומשפחתה את חג המולד והתרגשתי מאוד לתת מתנות לחג, לראות את עץ האשוח המנצנץ ולהינות מתבשילי קדרה מהבילים. היו לי חברות דרוזיות ומוסלמיות שלמדו איתי בחטיבה, והן סיפרו לי על חג הקורבן (המבוסס על עקדת יצחק, לתדהמתי!). בארבע שנים האחרונות התחלתי גם לחגוג את נובי גוד, דבר המבטא את החברה הסלאבית שאימצתי לעצמי. שתיתי עם חבריי גרגוס לשכרה, שיננתי את הביטויים החשובים סנובום גודום ודד מארוס, אכלתי סלט אוליבייה וטעמתי בחג האחרון פשטידת דג מלוח וסלק שגרמה לי לעוויתות-תרום-הקאה. אני אוהבת לחגוג, וכל חג שנקרא בדרכי וגורם לי להרגשה טובה מאומץ.
אז נכון, אני לא יהודיה שומרת מסורת לתפארת מדינת ישראל, אך אני כן אוהבת תרבות, ולחג הזה אני מתחברת מכל הבחינות כמעט.
קצת מאוחר כבר לומר חנוכה שמח, אבל עדיין אברך :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
