|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
למה חנוכה זה החג שלי?
זה החג היחיד שמשפחתי החילונית חוגגת באופן סדיר כל שנה ושנה, כשאנו פוקדים בנר הראשון את בית האחות של סבי, שותים פונץ' וכל הילדים מדליקים את החנוכיות שהכינו בגן. זה "המפגש השנתי", בו אני ובני דודיי בורחים לחדרים האחוריים בבית. שם עשינו מלחמה בין הילדים לילדות, שכמעט כל שנה נגמרה בבכי של אחד מהצדדים על משיכת יתר בשיער או יריקה בפנים (מילולית). שם אני והצעירות במשפחתי ענדנו שרשראות חרוזי פלסטיק ענקיות, התנסנו באיפור של בעלת הבית, ומרחנו אייליינר לראשונה, כשאנו מטפסות על השיש הגבוה של המקלחת כדי להגיע למראה. שם ישבתי בדוחק בשירותים עם בת דודתי ושיתפנו בחוויות ראשוניות עם בני המין השני. נר ראשון הושרש במשפחתי כמסמורות נטועים.
חנוכה זה החג שלי ושל אמי, ששתינו מאוד אוהבות את הרומנטיקה של החושך והדלקת הנרות, השקט והכבוד האופפים את החג. כמעט כל ערב השתדלנו להדליק את החנוכיה לאורך השנים, לשיר את הברכה (היחידה שאני זוכרת במלואה), ואז לשיר את כל שירי החנוכה שאנחנו זוכרות. בדרך כלל ה"טקס" לוקח לנו חצי שעה ואז כל אחת מתפנה לעיסוקיה. בשנים האחרונות, מאז שהיא התחתנה בשנית, בעלה מרגיש קצת מבוכה נוכח השירה המורחבת שלנו. לפעמים הוא נכנס למקצב ומצטרף לשירה לבית או שניים, אבל משתתק כמעט תמיד כשאני ואמי שרות בו זמנית את הבתים השונים של "מי ימלל" ו-"שמע". יתרה מזאת, בחג הזה חל יום הולדתה!
אני מאוד אוהבת את סיפור המסגרת של החג, ההירואיות של ניצחון העם, ההתנגדות לכפייה. הרצון החופשי שהתגבר על הדיכוי מאוד יפה בעיניי, וזה נושא שאני משתדלת לשאוב ממנו השראה גם בחיי האישיים. קשה לי קצת עם האמונה העיוורת באל כל יכול, אבל שבזכותו ניצחנו במרידות, ושבזכותו השמן בכד הספיק לשמונה ימים מלאים, אבל אני אוהבת את המטרה במרד החשמונאים, את הלהיטות לא להיכנע כשהיה הרבה יותר קל ואת החוסן הנפשי שאיפשר ליהודים להמשיך ללמוד ולהחכים בתורה.
חנוכה חל בו זמנית (או בקרבה גדולה) לחגים נוספים - חודש הרמאדן, חג הקורבן, עיד אל פיטר, קריסמס, סילבסטר וכמובן נובי גוד! אני, שאיני מאמינה בדתות אבל כן מתחברת למסורות שונות ומגוונות, מרותקת מעולם התרבות הרחב הנפרס בפניי. לפני כמה שנים חגגתי עם חברה רומניה נוצריה ומשפחתה את חג המולד והתרגשתי מאוד לתת מתנות לחג, לראות את עץ האשוח המנצנץ ולהינות מתבשילי קדרה מהבילים. היו לי חברות דרוזיות ומוסלמיות שלמדו איתי בחטיבה, והן סיפרו לי על חג הקורבן (המבוסס על עקדת יצחק, לתדהמתי!). בארבע שנים האחרונות התחלתי גם לחגוג את נובי גוד, דבר המבטא את החברה הסלאבית שאימצתי לעצמי. שתיתי עם חבריי גרגוס לשכרה, שיננתי את הביטויים החשובים סנובום גודום ודד מארוס, אכלתי סלט אוליבייה וטעמתי בחג האחרון פשטידת דג מלוח וסלק שגרמה לי לעוויתות-תרום-הקאה. אני אוהבת לחגוג, וכל חג שנקרא בדרכי וגורם לי להרגשה טובה מאומץ.
אז נכון, אני לא יהודיה שומרת מסורת לתפארת מדינת ישראל, אך אני כן אוהבת תרבות, ולחג הזה אני מתחברת מכל הבחינות כמעט.
קצת מאוחר כבר לומר חנוכה שמח, אבל עדיין אברך :)
| |
המערכת בתחת שלי.
כ"כ פאק דה סיסטם. שונאת שונאת שונאת ארגונים סטומים כל כך שמקשים על החיים. חשבתי להתלונן, אבל מה זה יעזור לבעיה שלי ספציפית?! אני צריכה מענה עכשיוי, ולא איכפת לי שהכל יהיה יעיל יותר לאחרים בעתיד. אני רוצה שעכשיו יהיה לי טוב. אני פשוט צריכה לחיות על אי בודד ללא תאגידים וחברות ענק טיפשות.
| |
תהייה
דיעות פוליטיות. מי צריך אותן?
הסיכסוך הערבי-ישראלי לא לא יפתר מעצמו כמובן, אבל מה שהאזרח הקטן יכול לעשות הוא אפסי.
תתמקדו במה שכן בר שינוי, המצב החברתי כאן הוא על הפנים, ואף אחד לא נוקף אצבע.
| |
משמעות היקום
-מה משמעות החיים היקום וכל השאר?
-משמעותם שווה דבר אחד ויחיד בעל שמות רבים והראים על כבודו.
אם אני אגיד לך, הדבר הזה ילך איתך לכל חייך.
-אה?
ומה הדבר הזה?
-תחת, תוסיק, אכוז,הוד יקרותו, ישבן, השלמות, אחורים, ועוד.
| |
הרוע מסגסג והטוב נבלע
שמישהו יסביר לי למה, האנשים הכי שפלים בעולם מגיעים לפסגה? המניפולטיבים, הנצלנים והשקרנים. יפי הנפש למינהם.
אנשים מהסוג שדורס את האחרים, דורך עליהם ומשפיל אותם כדי להגיע לצמרת. משקרים כהרף עין, גם אם זה "שקר לבן". אין דבר כזה. יש אמת ויש את כל השאר. אני יודעת שאני תמיד אהיה נאמנה לאמת שלי, גם אם היא מכוערת, ופוגעת.
היא ליכלכה עלי עם אחרות, גרמה לי להיות הרעה בסיפור. יש לה שכל, היא יודעת להסיט אנשים. אין פלא שעכשיו אף אחת לא יוצרת איתי קשר. לפחות אני מבינה מה רמת האמינות של מי שהיו "חברות".
"האמת הזו לא מוסרית", הנצלנית תגיד, אך אני יודעת שעוד פחות מוסרי לשקר. יהיו שיקבלו אותי בזרועות פתוחות, יהיו שלא. אני שומרת על העקרונות שלי.
העולם שלנו מגעיל אותי, אני הולכת לעשות מקלחת טובה, להתנקות מהליכלוך ולהסתתר מתחת לשמיכת הפוך. להיות מוגנת מהכל.
| |
הכיצד?
כיצד צעירות מסוגלות לאבד את בתוליהן כה בפזיזות?
כיצד צעירות מודעות לסכנות ומדחיקות?
כיצד צעירות הופכות למושחטות?
כיצד צעירות לא עומדות בעקרונותיהן?
כיצד צעירות כה שבירות?
כיצד צעירות מסוגלות לרצוח את בנם המתבשל בבטנן לאחר טעויות?
הכיצד?
לפחות זה מניח את שאר הבעיות בפרופורציה נכונה.
| |
תרופה ידידותית או סם קטלני?
רוב האוכלוסייה אינה מודעת כלל לחומרת ההשפעות השליליות של התרופות הפסיכיאטריות הניתנות כיום ביד חופשית על ידי הפסיכיאטרים למיניהם, הרוב אף מעודדים את החלוקה החפוזה. הטענה המרכזית בנושא היא: "הוא חולה נפש. הדברים האלה עוזרים לו להיות שפוי, אחרת הוא יפגע בעצמו ובסביבה". הטענה אינה מתבססת על ניסיון אישי, אלא על הידיעה שהוא, הפסיכיאטר, אדם מוסמך; הוא יודע מה הוא אומר. קל לנו, לבני האדם להיות תלויים בממסד, כמו דתיים המשוכנעים שאלוהים קיים (לא ששללתי את האפשרות, אני רק מנסה להמחיש את מידת האמונה).
אז לפני הכל, אסביר מהן ה"תרופות", ששמן כלל אינו ראוי להן; תרופה באה מהמילה ריפוי, דבר הנוגד את הסמים הפסיכיאטרים, תרופה נועדה על מנת לרפא ולא רק להקל באופן רגעי על כאב מסוים או כל בעיה אחרת. הסמים הפסיכיאטרים הם תרכובות כימיות המשפיעות על המוח. יש המון סוגי סמים פסיכיאטרים: כדורי הרגעה, כדורי שינה, כדורים נוגדי דיכאון, כדורים אנטי-פסיכוטיים, מייצבי מצב רוח והרשימה עוד ארוכה. לא אפרט על כל סוג בנפרד משום שהידע שלי בנושא כללי אני מעדיפה לא להרבות במילים על נושא שאני לא מבינה במלואו. עד כאן הכל טוב ויפה, לפחות על פני השטח בשביל הפסיכיאטרים. התרכובות גורמות לאובדן חושים ועילפון לכמה ימים, מכניסות לדיכאון קשה או לרובוטיות ואדישות זומבית. חלקן יוצרות תחושות נעימות לטווח קצר, אבל מי שנוטל אותן לא יכול לקבוע איזה מחיר יצטרך לשלם על השימוש בהן בטווח הארוך, בשל הנזק המוחי הנגרם לו. השפעת הסם פגה לאחר זמן מוקצב והמצב לא חוזר להיות כקודמתו, הוא מחמיר. גם אם אי אפשר להבחין בתחילת התהליך בשינוי, ישנה הידרדרות איטית ומגמתית בבריאות הנפשית, דבר שאפשר לראות במחקרים ובדיקות לאורך זמן. במקרים לא ממש נדירים, נטילת כדורים פסיכיאטרים עלולה להיגמר במוות, וכ-15% ממקרי המוות הנגרמים מהסמים הם התאבדות.
אתן לדוגמא את כדורי השינה על מנת להמחיש לקוראים את כוונתי בתופעות הלוואי הכימיות על המוח. תחילה באמת מרגישים שיפור בלילות - מצליחים להירדם! אך היזהרו, הדבר מטעה. השינה המשופרת מתחילה להיפגם ככל שעוברים הלילות ובמהרה נזקקים לתוספת כדורים כדי להחזיר את השינה המסוממת למסלולה, אך השינה הכימיקלית היא שינה חסרת חלום - לכן המוני אנשים הנוטלים את הכדורים משתגעים בסופו של דבר. לבסוף, מתווספת כמות כל כך גדולה של כדורים שהמוח שכח כיצד להירדם ללא עזרתם. פה מתחילות תופעות הלוואי הקשות של עצבנות, עייפות במשך היום, רגזנות, פגיעה בזיכרון, בריכוז, והרשימה עוד ארוכה.
כעת, כשהבהרנו מה זה הסם פסיכיאטרי, אתם וודאי תוהים מדוע, אם הכימיקלים כל כך מזיקים, הכדורים נמכרים בכמויות מסחררות בשוק הרפואי? כאן מצוי העוקץ: הפסיכיאטרים מקבלים שוחד ממפעלי הסמים - אחוזי רווח. משמע, פסיכיאטר טוב הוא פסיכיאטר הנותן יותר מרשמי סמים ללקוחותיו, בסופו של דבר הפסיכיאטרים והמייצרים הם אלו שחוגגים מביזנס הסמים, הלקוחות נותרים קורבנות.
יהיו שיגידו שהפסיכיאטריה רחוקה מהם, שאין להם כל סיבה להתעניין בנושא כלל, היות והם לא יתדרדרו להפרעות נפשיות למיניהן. הם רק לא יודעים שהממסד הכולל את החינוך, רשויות הרווחה ועוד יכולים לכפות על כל אזרח תמים אשפוז כפוי. לפעמים מספיק מכתב משכן המתלונן בבית המשפט על נזק פנימי או חיצוני היכול להיגרם על ידי אדם, וללא כל דרך התגוננות של הפרט הוא יאושפז. באשפוז כפוי לא שואלים את האדם לרשותו, גם לאדם עצמאי שמלאו לו 18 וגם לקטין, דעת ההורה אינה משנה. רוב מקרי ההתמכרות מתרחשים ללא כל בעיה רפואית מוצדקת, למשל יש המון מקרים בהם בני נוער אומרים "בא לי למות". לפעמים מדובר בדרך לבטא כאב או קושי, לפעמים בסוג של התבדחות ולפעמים הם באמת רוצים למות, דבר השכיח עד מאוד בקרב הצעירים. ברוב המקרים, האמירה התבוסתנית באה לומר למי שרק מקשיב שמי שאמר זאת שרוי במצוקה וזקוק לרחמים מהסביבה, לקבלת תשומת לב או רצון לעשות רושם. פסיכולוגים, יעצי בית ספר וכל עובד מוסמך אחר, במסגרת לימודיהם את המקצוע החדירו בהם את חובת הדיווח ישר לווריד. כל פעם שמישהו אומר "בא לי למות" מדובר במצב קטסטרופלי והפרט בסכנת חיים חמורה, לדעתם. לכן בני הנוער צריכים להיזהר מאוד בקרבת יועצי בית ספר ופסיכולוגים ולא לגרום לשום חשד שלילי על נפש הקטין, ולא הסוף יהיה מר. ניתן לשלוח את הילד הרחק מביתו, אם חושדים בסכנה לילד, להביאו לפנימית שיקום, בית חולים פסיכיאטרי, או יותר גרוע, משפחה אומנת - גם אם לילד יש משפחה תקינה.
האבסורד בסיפור הוא העובדה שאתם, אזרחי מדינת ישראל, משלמים על האישפוזים הפסיכיאטרים הכפויים דרך המיסים אותם אתם משלמים מכספכם הפרטי. מה אתם חושבים על כך? אתם מסכימים עם אידיאולוגית הטיפול הפסיכיאטרי?
למידע נוסף:
מרשם להתאבדות - סרט דוקומנטרי על בני נוער והשפעת כדורים נוגדי דיכאון עליהם.
הרהורים על משפחה וילדים - מאמרים, סרטים ועדויות בנושא הפרת זכויות המשפחה והילד בישראל.
| |
מבחן פסיכולוגי
 כשעוד היינו חברים אמי עשתה לנו הרצאה בפסיכולוגיה על כעס. את הדפים מהפעילות הוא בחר להשאיר בביתי גלויים לעיין מסיבה לא ידועה, להן מה שהוא עשה:
אמי אמרה לנו לצייר על דף קרחון שרק חלקו העליון גלוי לעולם, ביבשה הקרחון מייצג את הכעס כהרגש הגלוי שמסתיר בתוכו רגשות נוספים, אותם התבקשנו לכתוב בחלקי הקרחון שאינם גלויים.
אחר כך היה צריך לכתוב בכמה מילים על הכעס. "אני כועס על *** (חסוי) כי היא הלבינה פני בפני רבים (השפילה אותי). מרגיז אותי שמשפילים אותי וצוחקים עלי בפני אנשים."
אז היינו צריכים לעשות טבלה בה אנו כותבים מהו המחיר אותו אנו משלמים על הכעס ומהו הרווח.
מחיר רווח
קלקול הקשר צדק
אי-ריכוז .
לבסוף היא שאלה אם יש אפשרות לשינוי ואם אנו רוצים אותו. על שני הדברים הוא ענה בחיוב.
אני יודעת שפרסום הדברים הנו מעשה שפל, אך זה עושה לי סדר בראש, לראות בדיוק מה הוא כתב. כך אני יכולה להתעמק בדברים ולהבינם טוב יותר ממקודם. עכשיו אני יכולה להבין עד כמה הוא יודע לשחק את המשחק. כך בדיוק אני מרגישה כעת, הוא הלבין פני בפני חבריו, אמר להם שהוא הולך להיפרד ממני חודש לפני שאני עצמי ידעתי.
עד כמה שפל אדם מסוגל להיות?
"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" מצלצל מוכר?
החזרת לי באותו מטבע ששומש נגדך.
עד כאן.
| |
העסקת פיליפינים, או במילים אחרות - שיעבוד
האם אי פעם מישהו חשב על האדם כהה העור העובד בשביל סביו או סבתו? לא. חושבים לטובת הישיש המסכן והזקוק לטיפול, אך בחיים לא יחשבו על המטפל המסור, שעזב את כל חייו לטובת פרנוס המשפחה.
מדוע זה כך? מדוע אנו, היהודים מתנהגים כנאצים, חושבים שגזענו הוא הגזע הטוב ביותר ושהפיליפינים הם סתם חיות הנתונות לחסדנו? אנחנו יוצרים שואה בעצמנו! רואים את השונה כנחות.
היום, כשעברתי ברחוב, ראיתי פיליפיני בגיל העמידה סוחב סלים כבדים מאוד, כשזעה נוטפת ממצחו השחום. חשבתי עליו, לאן הוא הולך? לבטח לטפל בקשיש. תהיתי האם יש לו משפחה שהוא השאיר מאחורה, מפרנס אותם ומביא להם כל חודש כמה אגורות. ומה עם הילדים שלו? שרוצים את אבא שלהם בחזרה. מה אם אישתו? שיודעת שהכסף לה הוא שולח מספיק רק בקושי לחיים דלים, ומתגעגעת לאהוב ליבה, שאמר לה שיביא כסף הביתה ומיד יחזור, אך הוא מתעקב.
הפיליפינים לא נועדו לחיות בישראל, הם לא משתלבים בארצנו וכה חבל לי על העבדות שלהם. אני בטוחה שכשהיו קטנים, חלומם לא היה לעבוד בשביל ישישים חולים, אך אין באפשרותם להגשים את חלומם כמו כל אדם אחר, בגלל חוסר בהשכלה ועוני.
מצד שני, מה יעשו הזקנים ללא עזרת העובדים הזרים?
| |
על השיעמום ומחשבות אחרות
תמיד כשאומרים לי "משעמם לי", אני מזלזלת. אני חושבת לעצמי, מה הטעם לומר דבר שכזה? דבר אשר לא קיים מבחינתי, ואם אין הוא קיים מן הרצוי שאסבירו לפי דעת בני האדם. שיעמום הנו רגש ריקני, כאשר אין דבר מעניין לעשות או לחשוב. לכן אני חושבת שאין דבר כזה. המוח עובד ללא מעצור ואין שום מצב שלא תהיה מחשבה אחת לפחות בראש ולא לדבר על מאות בבת אחת. מבחינתי, שיעמום הנו זעקת "אני צריך בידור", או "לא טוב לי", ובמקרה והאדם באמת ובתמים מרגיש שיעמום לפי ההגדרה המקובלת, מסכן האדם עד מאוד, הרי שראשו ריקני באופן מזוויע. המילה שיעמום מאוד פסימית ולא נעימה, לאני נמנעת מלומר אותה או להגיב לאנשים המצהירים שמשעמם להם.
כך יוצא שכאשר אני סתם כך יושבת לי בנוחות, ומביטה בדבר מוגדר או לא, איני חשה כלל בשיעמום.
לפני כמה דקות, הבטתי בכמה חפצים שהיו מונחים על מדף בחדרי, וחשבתי על הראיה, על העובדה שבזכות זה שיש לנו שתי עיניים, אנו מסוגלים לראות ראיה תלת מימדית והפרספקטיבה שלנו הרבה יותר נכונה. חשבתי על המרחק בין חפץ אחד לשני, את קו טישטוש בין העיניים ועוד. לבסוף הגעתי למסקנה שאני מסוגלת ליצור כל כך הרבה תיאוריות חדשות ונכונות לו היה לי את הזמן לכך.אין אני מתיימרת להיות איינשטיין, אך אני חושבת שהייתי יכולה לתרום לעולם המודרני בכל כך הרבה מובנים בתחומים שונים ומגוונים. לצערי אחד הדברים החשובים להתקדמות הינו הידע, הכוח החזק ביותר והנדיר בצורה מייאשת, ובגללו, סיכויי להתקדם בצורה כה ענקית, קלושים. בבית ספר אני לא מבריקה ולא מוצאת עניין בלימודים, ואני חושבת שהייתי יכולה להתקדם רבות כל עוד היו נותנים לי אפשרויות למידה מגוונות יותר, ובפחות כפיה. אולם, כיצד אוכל לשלול תיאוריות ידועות כל עוד איני מכירה בהן? והדרך היחידה להכירן הנה בעזרת למידה בלבד, גם אם מוחי מסרב לשתף פעולה. אני מניחה שהIQ שלי מעולה, אבל בלימודים עצמם אני ממוצעת. אני יודעת שאני יכולה ליותר אך אין בידי המוטיבציה הדרושה, והיכולות להשתלב במסגרת אצלי בעייתיות. לפעמים אני לא מסכימה עם הדרך בה בני האדם סוללים את דרכי הבאים, זה מקדם אנשים מסויימים ומאט אחרים, כמוני. אם רק היה לי יותר זמן לחשוב, הייתי מגיעה לגדולות
לסיכומו של דבר, במקום לחוש בשיעמום אני חושבת דברים מופרכים בתקווה להעלות לי את הביטחון העצמי.
ולעניין אחר, היום הייתי בים וקיבלתי לדעתי מכת שמש, ולכן אני לא מפוקסת וחושבת מחשבות משונות. בכל מקרה, אני עדיין לא סגורה אם הים תרם לי או גרע, הרי אין אני אוהבת את הים מלבד הגלים וקול התנפצותם. החול המלוכלך, המגרד ושנדבק לכפות הידיים כך שאיני יכולה להזיז שיערות שנכנסות לעיניים בשל הרוח החמה והשורפת. זוהי רק דוגמא אחת לגועל שמשרה בי הים בקייץ, ואני לא בטוחה שאחזור לשם בכמה חודשים הקרובים. לאומת כל הרגשת האי נעימות, אני אוהבת את החברה בה אני נמצאת, והיה מאוד נחמד להיות עם כולם בים, לצחוק ולהינות. החבר שלי (כן, מסתבר שיש לי אחד כזה), ואני עדיין מתביישים זה מזו בדרך מסויימת, והמקסימום שלנו זה חיבוק, אך זה עוד יעבור וניפתח יותר בהמשך, אני בטוחה. ישבתי לידו על הדשא בים ועשינו היכרות לעומק, על המשפחות והמקומות בהם היינו. הסתבר לי שכאשר היה רק ידיד שלי בקושי הכרתי אותו וההגדרה שלו כ"חבר" עוזרת לנו להכיר באמת אחד את השני.
אני חושבת שאני מתחילה להתאהב בו, זו רק התחלה ויש לי הרגשה שזו הולכת להיות זוגיות מבטיחה. בזכותו הבנתי שהרגשות שהיו לי כלפי ג'ייקוב לא היו אמיתיים, ושמדובר פה רק במחשבה על איך היה אילו היינו חברים, ושלא באמת אהבתי אותו. להינות ממחשבה זה לא דבר שמחזיק לאורך זמן.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
