שיניתי את העיצוב מקווה שאהבתםם <3
תודה על התגובות =]
_ _ _ _ _ _ _ _ _ _
פרק 3:
"מה קורה אני זיו עכשיו אני יכנס לארון ואתם לא תספרו לאף אחד שאני שם אחלה משחק נכון?! יופי!" זיו נכנסה לארון.
נשמע קול סמכותי מלמטה.
"סליחה גבירתי, אני שוטר ואני מחפש נעערה לבנת עור בעלת שיער שחור גלי וארוך, היא במקרה נכנסה לכאן?"
_ _ _ _ _ _ _ _ _ _
פרק 4:
אמא השתתקה לכמה רגעים, מתלבטת מה לעשות.
"גבירתי? היא נכנסה לכאן?" השוטר שאל שנית חושש בהיסוסיה של אמא.
לא, היא לא אבל נראה לי ראיתי אותה רצה לכיוןן הפארק"
"טוב...תודה וסליחה על ההפרעה" השוטר התנצל.
"זה בסדר.." אמא אמרה ופתחה לשוטר את הדלת והוא הלך.
"את יכולה לצאת מהארון שלי.." אביתר אמר ופתח את דלת הארון.
זיו יצאה ונראתה כאילו אבן נפלה לה מהלב.
"תודה, השוטר הזה רדף אחרי" זיו הודתה לנו.
"את זה הבנתי..למה הוא רדף אחריך?" שאלתי את זיו.
"כי..." זיו התלבטה אם לספר ולפני שיכלה להשכיל מילה אמא נכנסה עם ידיים משולבותל חדר של אביתר.
"כי?" אמא שאלה את זיו כחייבת לה הסבר.
"כי השוטר תפס אותי גונבת זוג משקפיים בקניון הקרוב לפה...ואני על תנאי" זיו אמרה.
"על תנאי?" אביתר שאל.
"כן אני על תנאי וזה סיפור ארוך.. תודה שלא הלשנת עלי את אישה נחמדה..ותודה גם לכם.." זיו הודתה לנו.
זה רק אני או שזיו הסתכלה על אביתר והוא עלייה קצת יותר ממה שצריך כשמודים לבן אדם?
"בכל מקרה, אתם יכולים לחזור לחיים שלכם אני לא יפריע יותר.." זיו אמרה ויצאה מחדרו של אביתר.
"איך קוראים לה?" אמא שאלה אותי ואת אביתר.
"זיו" אביתר אמר.
"טוב, מי שהיא לא תהיה היא לא נראת לי כמו פושעת או גנבת.." אמרתי.
"זה לא חשוב כרגע..מחר יש לכם לימודים..ונראה לך שבגלל שהייתה לך טיסה היום אתה מפספס לימודים" אמא אמרה ויצאה מהחדר.
"אוף! בדרך כלל מרשים להישאר בבית אחרי טיסה ארוכה ומתישה!" אביתר צעק לאמא.
"אבל ההורים שלך לא הרשו!" אמא צעקה לאביתר בחזרה.
אביתר נאנח והסתכל עלי.
"מה?" שאלתי.
"ביי.." אביתר אמר דחף אותי החוצה מהחדר וסגר לי את הדלת בפרצוץ.
"אתה יודע זה היה ממש לא נחמד!" צעקתי לו עדיין עומדת ממול לדלת.
"את יודעת שאת מתה עלי!"
צחקתי והלכתי לחדר, שכבתי על המיטה וחשבתי..מחר לימודים..
הייתי תשושה מכל היום המוזר הזה, הניקיונות בשביל אביתר, תומר השחצן והחברה המקובלת שלו, הנחיתה של אביתר ובכלל הקטע עם זיו היה מוזר..אני תוהה אם אני יראה אותה מחר בבית הספר.
התעוררתי עם אותם בדגים מאתמול, כנראה נרדמתי מכל המחשבות..אז התקלחתי, צחצחתי שניים,החלפתי בגדים, כל התארגנויות הבוקר הרגילות וירדתי למטה.
"בוקר טוב חומד, תעשי לי טובה תזרקי את הזבל" אמא אמרה ונתנה לי נשיקת בוקר טוב על המצח.
"למה הדביל לא יכול לעשות את זה?" שאלתי את אמא והצבעתי על אביתר שאל מול הטלוויזיה.
"כי המלך אוכל עכשיו ורואה טלוויזיה" אביתר ענה לי בחיוך, חייכתי אליו חיוך נקמני ויצאתי לזרוק את הזבל.
הכנסתי את השקית לתוך הפח.
"בוקר טוב"
הסתובבתי וראיתי שזה תומר. איככ תומר, הילד המעצבן מאתמול.
"בוקר טוב" אמרתי בקול קטנוני ויבש.
"מה את עדיין כועסת על אתמול?" תומר אמר ונשען על גדר בייתו. היה לו חיוך מעצבן מרוח על כל הפנים וזה הכעיס אותי.
"לא, אני בסדר.."
"אה, מזל פשוט חשבתי את כועסת עלי דרך אגב העוגיות היו מעולות" תומר אמר. כל מילה שהילד הזה מוציא מהפה רק מכעיסה אותי יותר.
"שמחה שנהנתה..."
"אז מה את חדשה פה..מאיפה עברת?" תומר שאל.
"מה אכפת לך?"
"לא יודע אני מנסה ליצור שיחה"
עדיין עם החיוך המעצבן הזה!
"אז אל תנסה! אני לא חברה שלך או משו אז לך תנסה להציק למשהו אחר בסדר!" הסתובבתי ושמעתי את תומר מצחקק, כמה שהילד הזה מעצבן אותי..הוא הצליח להרוס לי את הבוקר..
נכנסתי הבייתה עצבנית, אמא ואביתר שמו לב לכך.
"מה קרה?" אמא שאלה.
"עזבי אמא היא בטח הלכה לפח לזרוק את הזבל והייתה שם זכוכית שבורה היא ראתה איך היא נראת ותפסה עצבים.." אביתר צחק.
"רד ממני אביתר! אני עצבנית ואני רק רוצה להגיע לבית ספר כבר!" אמרתי לקחתי את התיק ויצאתי מהבית.
לא התכוונתי להתעצבן על אביתר אני לא כועסת עליו אני אוהבת אותו בגלל כל הבדיחות האלה אבל הייתי עצבנית מתומר כל כך שהייתי צריכה לשחרר קצת עצבים.
למה הוא מצליח לעצבן אותי ככה? אני לא חושבת שאי פעם התעצבנתי מסתם נער שחושב את עצמו יותר מידי...
לא שמתי לב ונתקלתי בנערה..לא סתם נערה, זאת הייתה זיו.
"זיו?"
"כן, סליחה על אתמול בטח יצאתי קצת משוגעת" זיו חייכה אלי.
"לא זה בסדר.." אמרתי ואת שמעתי את נועה צועקת אלי וראיתי אותה מתקרבת לכיוון שלי.
"הי! מעיין! מה נישמע!" נועה חיבקה אותי.
זיו שינתה פרצוף פתאום, כשהיא ראתה את נועה היה לה פרצוף כועס.
"זיו זאת נועה, נועה זאת זיו" הכרתי בין שתיהן.
"מה את עושה פה?!" נועה שאלה מופתעת והופיעה לה פרצוף מצטער על פנים.
"אתן מכירות אחד את השנייה?" שאלתי.
"כן, הלוואי שלא.." זיו אמרה בשקט והמשיכה ללכת.
הסתכלתי על נועה בפרצוף שואל.
"עזבי...סיפור ארוך ומסובך, בואי שלא נאחר" נועה אמרה.
"טוב" הסכמתי.
התחלנו ללכת ושמענו מישהי צועקת, הסתובבתי ומסתבר שהיא צעקה עלי..
"מה את עשית?!!!"
הפרק יצא לי קצת ארוך..מקווה שנהנתם.. תגיבו =]]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
'Start' - סיפורים בהמשכים