חשבתי על זה ואנחנו מכירים כבר הרבה שנים, קצת יותר מ23. אבל אני עדיין ממש מתקשה להבין אותך..
למה תמיד היית חייב להיות כזה עגול, רך, מסיבי.. לא משנה מה אני עושה
ואתה לא יכול להגיד שאני לא משקיעה בך. כבר שנים שאני משקיעה בך..
נכון, היו לנו תקופות פחות טובות.
כשהייתי יותר קטנה לא תמיד הבנתי מה טוב בשבילך. אבל למדתי. למדתי גם שלא תמיד מה שאתה רוצה זה מה שטוב.
ובבסיס לא ממש ישנתי.. והלחצתי אותך, ולא הקשבתי לך. בגדול אכלתי הרבה זבל (תרתי משמע). אבל אתה יודע שכשהייתה לי הזדמנות השקעתי בך את כל מה שיכלתי. וגם שם היו לנו תקופות טובות.
הפסקתי לשתות חלב כי אמרת שזה לא עושה לך טוב. חבל רק שאין לך מילים, יכלת לחסוך לי קצת כאבים..
ועכשיו.. כבר שנה שאני עושה בשבילך הכל. 5 פעמים בשבוע אני בחדר כושר. 5!! אנשים שואלים אותי איך אני עושה את זה.. למזלי אני באמת אוהבת. אבל תאמין לי שחלק לא קטן מהפעמים העדפתי להישאר בבית ולראות טלויזיה. ועדיין, יצאתי והתאמנתי כי אני יודעת כמה זה חשוב לך!
אבל זה ממש לא רק הספורט.. כבר שנה שאני עוצרת את עצמי.
שנה שאני לא אוכלת את כל מה שאני רוצה ומתי שאני רוצה. אני שוקלת, ומחשבת, ומבשלת, ושוב שוקלת, ושוב מבשלת, ומנסה לחדש לך ולהביא דברים חדשים שלא תשתעמם. נעזרת בכל מיני דיאטניות יקרות כדי באמת לעשות בשבילך את כל מה שאני יכולה. נאבקת בכל חשק אפשרי שלי. ולפעמים אתה גם רק מנסה להקשות עלי אפילו יותר. הרי אתה אחראי לחשקים אז תרסן אותם קצת!!!
וכשאני נכשלת.. הו הכשלון. אני מלקה את עצמי. ומלקה ומלקה ומלקה..
ואתה? מה אתה עושה? איך אתה מגיב לי? רק גורם לי למחנק בגרון.
אתה חלק ממני ועם זאת אני מרגישה שאתה בוגד בי.
אני מרגישה שאתה בכלל לא מעריך את המאמצים שלי.
אתה כאילו רואה את כל מה שאני עושה ואת כל ההשקעה שלי ובכל זאת בוחר לא להקשיב. מתעלם. מסתכל לצד השני.
ואני באמת לא מבינה למה כי זה פשוט הכל בשבילך..
נכון, גם אני הרבה פעמים לא מעריכה אותך. אין הרבה דברים שאני אוהבת בך.
אני שונאת את הבטן, שונאת אותה. עגולה מידי, גדולה מידי, רכה מידי, גדולה מידי. אה כבר אמרתי. גדולה מידי. אני שונאת את הזרועות. את השערות, את הפצעונים. ואני פשוט חושבת שהתחת והירכיים יכולים קצת פחות רכים ויותר מוצקים. שונאת את השומנים בצד שרואים גם מהגב. שונאת את הכפלים שיש כשאני שמה חזיה/ תחתונים. שונאת את זה שלא רואים את השרירים שיש לי בבטן ובגב כי יש שכבה גדולה שמחביאה אותם בפנים.
אבל אני באמת אוהבת את השרירים. ואני אוהבת את השיער, בטירוף, הוא מדהים. אני אוהבת את החזה שלי, רך כזה, וגדול. ואת הפנים, והחיוך. את העיניים והריסים. אפילו למדתי להסתדר עם האף והאוזניים אחרי שנים של אימונים. וגם את כפות הידיים והרגליים טיפחתי ושיפרתי. אני אוהבת את זה שהזרועות שלי הרבה יותר מעוצבות, אבל עדיין לא מספיק. ואני ממש אוהבת את הטליה, את המותן הזה שקיבלתי מאמא. שמחבר כל כך יפה בין החזה לחלק התחתון, במין גל כזה שמשלים אחד את השני. אני אוהבת את השריר החדש שיש לי בגב, שגרם לזה שיהיה לי כזה קו לאורך הגב שמחזק את עמוד השדרה.
ואני מנסה להתאים את החלקים שאני לא אוהבת, לסדר אותם יפה יפה כדי שיתאימו. וזה פשוט לא עובד.
אתה מסרב לשתף איתי פעולה. זה לא שאני מנסה להזיק לך. כן, לשנות אותך, אבל לטובה.
להפוך אותך לחזק יותר ועמיד יותר. בריא יותר. חלק יותר. מוצק יותר.
אז בחייאת רבאק
אפשר קצת עזרה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
