תודעה כואבת

תמיד מעצבן או מאכזב לגלות שקלישאות נכונות. הייתי רוצה להיות מסוגלת להמציא את הגלגל כל פעם מחדש. אבל אני נזכרת שעצם מהותן של הקלישאות הוא האקסמיוטיות שלהן- הן תמיד נכונות. הזמן טס כשנהנים ואי אפשר לעצור אותו.

היה לי נוהג בבלוג הקודם שלי להעניק לכל בחור שיצאתי איתו כינוי. זה הקל עלי, ואני מניחה שגם על הקוראים, לעקוב אחרי התרחשות מסוימת בנוגע לבחור מסוים. אז הבחור הנוכחי, שהיום אנחנו חוגגים (לא באמת...) שבועיים להיכרות בינינו, יקרא בישראבלוג האנליסט.

ביום שישי הגעתי אליו אחרי העבודה. הייתי אמורה לעבור לקחת ספר ולהמשיך הביתה, לכתוב עבודה ולהיער בספר. הגעתי אליו והנחתי את הספר בתיק שלי. הוא שאל אם אני רעבה ועניתי שכן. עשר דקות אחר כך ישבנו ליד השולחן ואכלנו. אחר כך ישבנו לצפות בטלוויזיה והלכנו למיטה. 

מאחר ובלילה ישנתי רק 5 שעות הייתי עייפה ורציתי לישון אז חזרנו למיטה כדי לשנו"ץ. בדיוק נגמר לי המחזור ובמשך כמה שעות פרקנו את עולינו. לא דובים, לא נעליים ולא שינה. דיברנו ולא הפסקנו לגעת אחד בשניה. אני לא זוכרת כמה פעמים שכבנו. 

כשהוא היה בהודו הוא עשה קורס רפלקסולוגיה. הוא עשה לי מסאז' ברגליים. 

אני אוהבת להתפנק. אני בעצם סוג של חתול בגוף של בנאדם. והוא מאד אוהב לפנק ולהתפנק. האהבה שלנו למגע מתגלמת את שני הצדדים; אנחנו מתלטפים כל הזמן. נוגעים, מנשקים, מלטפים, מחבקים. כל הזמן נעים לי. 

כששוב נהיינו רעבים הלכנו לאכול. התחשק לנו פיצה ורצינו ללכת לפיצריה בקרליבך, בדרך ברחוב בוגרשוב נתקלנו במסעדה איטלקית, ויוה רומא, ששנינו מזמן רצינו לנסות. כל אחד מאיתנו, בחייו הקודמים. היה טעים. 

הוא קיבל סמס מחבר.

הדייט מוצלח?

שביעי נחשב?

אתה קולט שאנחנו רק עשרה ימים ביחד?

זה מטורף.

אני נורא נהנית.

גם אני.

אתה לא חושב שאנחנו קצת מגזימים? לא הייתי רוצה להמאיס את עצמי עליך.

זה סוף שבוע ארוך ומטורף, למרות שאת עובדת קצת. לא יהיו לנו עוד הרבה הזדמנויות כאלה. אני אחזור לחיים המשעמיים של עבודה כל יום ולא נוכל לבלות את כל הזמן הזה ביחד. ובסופשבוע אני נוסע לאינדינגב. את עוד תגעגעי אלי.

אולי תיקח יום מחלה ביום ראשון? ואז נוכל לבלות ביחד את היום חופש שלי?

סגור.

הקירבה הפיזית בין הדירות שלנו מקלה עלינו. 

את רוצה לבוא לישון אצלי?

כן, אבל אני חייבת לעבור בבית.

אין בעיה. 

אז עברנו אצלי, הוא הקשיב למוזיקה בזמן שאני התקלחתי. חזרנו אליו. ראינו טלוויזיה מחובקים על הספה ואחרי 5 דקות נרדמתי עליו. הוא העיר אותי בעדינות ולקח אותי למיטה.

למחרת בצהריים הצלחתי להתנתק מהמגע הנעים שלו ולהכריז שאני חייבת להגיע הביתה כדי לכתוב עבודה. 

בבית גיליתי ששכחתי אצלו את המברשת שיניים, כלי לעדשות, וסבון פנים.

את רוצה שאני אביא לך אותם מאוחר יותר?

לא בייבי, אני אקח אותם בפעם הבאה. יש לי ספייר מהכל.

היום בבוקר, כשהתארגנתי לצאת לעבודה הוא אמר לי להשאיר אצלו את הדברים.

צעד גדול, להשאיר אצלך מברשת שיניים.

זה רק מברשת שיניים. 

גם זה נכון.

אבל תביאי נוזל עדשות, שיהיה לך פה תמיד. שלא תצטרכי להיסחב עם אחד.

אחרי שהתפקנו קצת במיטה ושכבנו הבוקר שאלתי אותו אם לא נראה לי שהרעש יכול להפריע קצת לשכנים.

יוסי אחלה גבר. לא נראה לי שיהיה לו איכפת שחברה שלי מרעישה מדי פעם.

חברה שלך??

את חברה שלי.

כל היום המשפט הזה הדהד לי בראש. זה בסך הכל הגדרות וזה לא באמת חשוב. ויש לי עניין רק בו ואני לא רוצה לצאת עם אף אחד אחר. אז אולי אני כן חברה שלו. בכל זאת, אנחנו כבר חברים בפייסבוק...