שטיפת פה.

את לא מוצאת שזה משעשע שהאקס שלך שולח לך כרטיס ברכה בכל חג שאי פעם נודע?

אני לא חושבת שמשעשע היא המילה המתאימה כאן.

מעצבן? מייאש? מעיק? צורם?

בדיוק כמו האדם הנזכר לעיל, באמת. כל כך הולם.

למה את חושבת שהוא עושה את זה?

זה די פשוט, למען האמת; האגו שלו עד כדי כך עצום, שהוא דואג לנקוט אמצעי זהירות, על מנת להבטיח שלעולם לא אצליח לשכוח אותו.

כאילו שזה בכלל בגדר אפשרות.

זאת סוג של בדיחה פרטית?

בעבר, הוא טען – בתום אחד מהויכוחים הרבים שהתנהלו בינינו – שהוא ידאג לרדוף אותי עד יום מותי. מעולם לא הקדשתי לעניין מחשבה נוספת, לא בזמנו... רק שנים לאחר מכן נזכרתי בנדר המגוחך שלו.

יש לו חוש הומור מעוות למדי. הוא יודע, שעל ידי שליחת כרטיסי הברכה שלו בכל חג, הוא מצליח לזחול מתחת לעור שלי, ולהרתיח את דמי.

הוא מודע לכך, שבכל פעם שאני ניגשת לתיבת הדואר שלי, אני נתקפת בחשש נוראי למחשבה שעוד רגע אמצא כרטיס ברכה נוסף ממנו.

למה שלא תבקשי ממנו להפסיק?

כי זה יהיה חסר טעם לחלוטין. הוא הציב לעצמו את המטרה לרדוף אותי עד שארית ימיי. שום דבר מלבד רצח יעצור בעדו משליחת הכרטיסים. ואיכשהו, אני בספק שאפילו צעד קיצוני כזה ישים קץ לבעיה.

רוח הרפאים שלו לבטח תחזור לענות אותי עם אספקה אינסופית של כרטיסי הולמארק עלובים.

את שומרת את כרטיסי הברכה?

כן.

אני מבדרת את עצמי בפנטזיה, ובכן, בואו פשוט נאמר שכל העניין כרוך בשלשלאות ברזל, אקס אחד כבול, בנזין, גפרורים, וכמה מיליוני כרטיסי ברכה.

אלימות היא באמת הפתרון הטוב ביותר?

אולי לא. אבל מעולם התקרבתי לרמת היצירתיות שלו. אני לא מסוגלת לעלות על דעתי דרכים אחרות לעינוי איטי, עם דבר כל כך פשוט כמו כרטיסי ברכה. אין לי את הסבלנות לכך.

ובאמת, זה חלק שאני עדיין לא מצליחה להבין בשיטות שלו.

כן, הוא מענה אותי... הוא מוציא אותי מדעתי... אבל הוא לא באמת יכול לראות את האפקט של העינוי המושלם שהוא בחר.

כנראה שזה מעורפל למדי, לא?

בדיוק כמוהו.

למה את חושבת שהוא רוצה שתזכרי אותו?

כפי שהזכרתי – זה חייב להיות עניין של אגו. לא הייתם חושבים שאדם יכול להיות כל כך קצר רוח ולא בוגר, נכון? ובכן, סמכו עליי... הוא כזה.

הוא רוצה שכל חיי יסבבו סביבו. הוא רוצה שאחשוב עליו ללא הרף... אפילו באור לא חיובי במיוחד.

בשבילו, זה ממש אותו הדבר. כל עוד אני מקדישה לו מאמץ מסוים... לא אכפת לו אם אני שונאת אותו, ולא רוצה שום דבר יותר מלראות אותו מת... כל עוד תשומת ליבי מרוכזת אליו.

נדמה שזה עובד, לא?

כמובן שזה עובד! איך אני אמורה להתעלם ממנו!

כרטיסי ברכה בכל חג! אני לא חושבת שאתם מסוגלים להבין כמה זה מתסכל.

ט"ו בשבט, חג מולד, פסח, ליל כל הקדושים... חגים שאני בכלל לא חוגגת.

אפילו ביום המרשמלו.

הוא מוצא כל תירוץ לשלוח לי כרטיס ברכה. אני מתחילה להאמין שכל העניין הרבה יותר עמוק ומטריד ממה שחששתי.

מה אם המטרה שלו היא לא רק לעצבן אותי? מה אם הוא מנסה לשחק בשפיות שלי?

מישהו אי פעם איבד את שפיותו מדבר כזה?

אולי...

אתם לא רואים? הוא איום ונורא.

אני לא מבינה מה אי פעם ראיתי בו.

אבל, לעולם לא תצליחי לשכוח אותו, נכון?

כמובן שלא. הוא בהחלט דאג לכך.

אבל אין לזה שום קשר לכרטיסי הברכה, לא?

...

Dunno.