שוב פעם אמרו לי שיהיה בסדר.
בקצב הזה אני יכולה לעמוד מול ביצה במטבח
ולהגיד - תיהיה חביתה..
אני לא בטוחה שזה מה שיהיה בסוף.
שבועות,החג הכי כיפי שיש..
ישבנו אצל סבא וסבתא ופתאום התחילו המלחמות מים הרגילות שלנו,
ואני אחריי שחטפתי כל כך הרבה דליי מים ברחתי החוצה.
אמיר נשבעת לך שראיתי אותךך עובר ברחוב.
התישבתי שם , באמצע נחלאות על הרצפה..
ופתאום בן דוד שלי היה לידי..תמך ,ידע מה עובר עליי..
אני לא יודעת איך שוב היתי עומדת עם לא הייתה שם..
"וכשראיתי אותך" נזכרתי שלפני שנתיים הינו יחד בכריתים בתאריך הזה וכאב לי כל כך.
אבל הבנתי , שאני צריכה לנסות לפתוח דף חדש..מה שכולל להוציא את התמונות שלנו יחד.
להוציא את החולצות שלך מהארון.
להוציא את הגיטרה שלך,את מה שנשאר ממך.
ולנסות לחיות איתך בעוד כשאני מנסה לפתוח דף חדש.
זה אפשרי ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
