אני מניחה שאם לכולם מותר להישבר אז גם לי..
הייתי חזקה כבר יותר משבוע, אפשר להגיד שזהו השיג בפני עצמו.. לא קורה שאני מצליחה להחזיק המון זמן בלי לבכות.
אני רוצה להחזיק, אבל זה חזק ממני ואני נשברת..
הם שבורים אותי, האנשים שוברים אותי, החברה שוברת אותי ואני את עצמי. הורסת את עצמי כאילו לא די בכך שאני בכלל
קיימת אני עוד צריכה לעשות צרות. אני מביטה בעיינהם ומרגישה את השנאה. את הרצון להעלים אותי. את הרצון להבהיר בכל
פעם מחדש את המקום שלי בעולם הזה. "תצאי מהסרט שאת חייה בו המקום שלך הוא מאחור, אחרי כולם זה מה שאת שווה".
אני מרגישה איך הם רוצים להרוס לי כל צעד שאני מצליחה לשאת.
אני מרגישה שאין דבר שמייחד אותי. אין דבר שהוא.. איך להגיד את זה? שלי..? אני חשה בכל פעם שכשאני מוצאת משהו
שאני מרגישה שאני יחסית טובה בו, תמיד יהיה מישהו שיעבור אותי. ישיג אותי.. וזה גורם לי להרגיש חסרת טעם לכל דבר!
אם זה לא מספיק אני קרובה מאוד לאבד את החברה הכי טובה שלי. היחידה שאני מסוגלת לדבר איתה על הכול והיא מקשיבה לי
סתם בגלל שהיא לא מעריכה מה שעושים בישבילה וסתם בגלל שכמו כל המפגרים ששותים וחושבים שהם מאגניבים, גם היא
התנהגה כמו חראית שהיא שיכורה.. ולי נמאס לספוג את ההתפרצויות שלה. אולי בגלל איבדתי אותה כבר מי ידוע. היא לא מדברת איתי
כרגע אני מניחה שגם אני לא ידבר איתה, וזה ברור שהיא לא תבקש סליחה אז טוב נו. שיהיה כבר הבנתי שאני גרועה בלשמור על קשר
ולשמור אנשים קרובים אלי..
ואם זה לא מספיק. כמה שאני לא סובלת תתוכנית הזאת אבל מה לעשות אמא שלי מתה עליה "כוכב נולד" לשמה.
פתאום שמו את השיר "בדד" דווקא שהתחלתי להרגיש רע, בא התקף בכי לצד מילות השיר ופשוט לא הצלחתי לעצור את זה.
למה המציאו שירים לעזאזל כדי לגרום לי לבכות?!
אפשר להגיד שנכתב עלי.. (ואולי על חצי מדינה?)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: