יונתן המהמם שלי,
שש שנים (כמעט) עברו מאז שנולדת. תינוק קטנטן בצבע חום סגלגל, ששינה
לנו את החיים מקצה לקצה. כל מי שקצת מכיר אותי יודע שקל זה לא היה. להתמודד עם
שינוי כזה בחיים זה אף פעם לא קל, ומי שיאמר אחרת משקר לסביבה, משקר לעצמו או גם וגם. היית צרחן, היית נודניק, לא נתת לנו לישון בלילה ובאופן כללי דרשת 100 אחוז
מתשומת הלב והאנרגיות שלנו. כל יום, כל היום. כמו כל תינוק למעשה, אין מה לבוא
אליך בטענות מיוחדות.
היום אחרי שש שנים (כמעט) אני יכול להגיד שהכל היה שווה. גדלת להיות ילד מהמם, עצמאי, חכם, מאושר ואח למופת. בעצם כל מה שאפשר לבקש (האמת, בינינו, אתה עדיין קצת נודניק לפעמים, אבל איזה ילד לא ?).
אז זהו. עוד יומיים אתה הולך לכיתה א'. אני לא יודע מי יותר מתרגש, אתה או אנחנו. לדעתי אתה עוד לא כל כך מבין מה עומד ליפול עליך. אין דבר, מהר מאד אתה תבין. בינתיים, אם לא אכפת לך, אני אתן לך כמה עצות קטנות ממרומי 37 שנותיי.
שש שנים עברו, ילדון שלי מושלם
מאז אותו הרגע בו הגעת לעולם
והנה בא הזמן, והנה בא היום
מחר לכיתה א' תגיד סוף סוף שלום
ובכן הסכת ושמע, ילדון קטן שלי
אתן לך כמה עצות ממרומיי גילי
אז בראשית דבר, צריך רק להגיד
שלא פשוט בכלל להיות היום תלמיד
הכל פה רץ קדימה, הכל פה מתפתח
ולפעמים נדמה, שהעולם בורח
אבל למרות הכל, זכור ואל תשכח
שלא הכל פה מסתכם בעוד מבחן מוצלח
ציון זה רק ציון, לא מוות או חיים
גם אם קיבלת מאה וגם אם רק עשרים
מצא חבר אחד, או שניים או שלושה
זה לא פשוט בכלל, זו משימה קשה
אך האמן לי ילד, היא שווה הכל
חבר אחד קטן עושה הבדל גדול
ואם עוד תתאהב באיזו עלמת חן
עשה לעצמך טובה וגש אליה בן
אולי גם תתאכזב אך אין מה לעשות
הרבה יותר גרוע זה בכלל לא לנסות
תהיה מי שאתה, מלא בבטחון
ואל תלך אחרי כולם, זה לא תמיד נכון
ואם אי שם בדרך, מתפצל לו שביל
אל תהיה זה שנגרר, היה זה שמוביל
ועוד דבר אחד, אומר פה מול כולם
תדע שבשבילי, אתה תמיד מושלם
תצליח, תיכשל, לך אתן חיבוק
אוהב אותך תמיד, כמו שאתה בדיוק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
