אימפוטנציה של מילים

זה הולך להיות פוסט טיפשי אז אני מרשה לעצמי

אני כבר יודעת שאחסום את התגובות, אז אני רגועה.

לרגע אפשר לפתוח את הברז.

או שבעצם לא? 

אני לא יודעת

פתאום אני משתפנת.

אני עדיין רק רוצה שתאהבו אותי

רק מחפשת מקום להתיישב בו

למצוא פינה קטנה, הכי מזערית שאפשר

ולהפסיק להתנצל על המקום שאני לוקחת

להפסיק להתנצל על עצם קיומי.

לא המצאתי את הגלגל, כולם היו עצובים, או שעדיין 

אני רגילה כל כך

סתם פרצוף ריק צף בחלל

גם הפוסט הזה הוא שטות

שטות מביכה 

שאני מתעקשת לפרסם

כי אני כל כך רוצה לא להיות שטות

מזל שאפשר לחסום תגובות

(השימוש במילה ברז הזכיר לי)

לעצמי / שיבטה טויו

הַדְּמָעוֹת הַזּוֹלְגוֹת לְאִטָּן מִפֶּתַח הַבֶּרֶז
אֵינָן עוֹצְרוֹת

לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה קָשֶׁה לָךְ
אוֹ כַּמָּה עָצוּב
אֵין טַעַם לִשְׁקֹעַ בַּזֶּה

פִּתְחִי אֶת הַבֶּרֶז עַד הַסּוֹף
הָנִיחִי לַדְּמָעוֹת לִגְאוֹת

וְאָז בּוֹאִי, נִשְׁתֶּה יַחַד קָפֶה טָרִי