חזרה לשרשים

לוח שנה של עידן זה 2013 לעומת שלבים קודמים

"

בלוח שנה עברי נאמר: שמזל אלול הוא בתולה. שמספר אלול החודש 12 בלוח, ושעונת אלול סוף קיץ.

"

לא ראוי מזל לשום חודש ירחי מכיוון שלא מעוגן במזלות לדוגמה לא ראוי לומר מזל אלול virgo בתולה

august 23-sep 23

אבל שנה זו 2013 אלול של לוח העברי היה כל אוגוסט עד ספטמבר 4 ונמצא רובו קודם מזל בתולה. בנוסף יש תנועה כי לא מעוגן ולפעמים מתאים ולפעמים מאוחר! לכן אין לקשור שום מזל לחודש. היה שלב בעבר של עמינו שקשרו מזל לחודש, אז לא קיבלו דברי יוספוס ולא של המשנה שחודש לפי ירח אלא כספר בראשית שחודש שלושים יום ואז מעוגן במזל. מכיון שלוח עברי הוא ירחי עקב זה גרוע לקשור חודש ירחי לשום מזל.

לפי לוח שפרסם משרד הקליטה לפני כמה שנים - ואקווה שמאז תיקנו אותו - ממוספר אלול "חודש 12 של הלוח" אך בספר אסתר גלוי חודש אדר הוא שנים עשר לכן אין להבליט מספור חדשים כלל.

לוח קליטה הנזכר גם לא מבטא את הדעה של אזרחי ישראל, ועלול להקשות השתלבות העולה החדש. העולה החדש יקרא חודש אלול "סוף קיץ" ואינו הדעה של אזרחי ישראל = שסוף קיץ בתאריך 21 ספטמבר. אפשרות להגן על הלוח כי באותה שנה אלול הסתיימה קרוב לספטמבר ועדיין מטעה כי עלולים לחשוב שכל אלול כן ואכן רב דתי טען גם שנה זו כרגיל שבתשרי עונת הקיץ תמה כי הטעות נפוצה אך חודש ירחי לא מעוגן.

מכיון שאין חודשי הירח מעוגן אין אלול סוף קיץ. גם מריחה לא תעזור לדוגמה לכתוב סוף קיץ פעם באלול ופעם בתשרי גרוע יותר, כי לא קשור לא לזה ולא לזה בחודש ירחי. לדוגמה שנה זו 2013 אלול מסיים כשלוש שבועות קודם סוף קיץ ורוב תשרי בקיץ

!!

נמצא תשרי סוף קיץ ולפעמים תשרי מאוחר ביחס לעונות ועקב זה אין לקשור לעונות כלל. בפשרה הייתי מציין בתאריך 21 ספטמבר סוף קיץ ולא קשור לחודש כי כן דעת אזרחי ישראל או לא להזכיר מעבר עונות כלל בלוח עברי ולא לומר אז תחילת סתו. כן מה שנאמר בלוח שנה הנזכר שתשרי סתו כי החודש לא סתו בכל שנה לדוגמה שנה זו לא מתאים כי שנה זו רוב תשרי בסוף קיץ כנזכר ונמצא אין קשר של עונה לחודש אלא לפעמים תשרי בעונה זו ולפעמים בעונה אחרת. יש שנים שתשרי בסתו אבל לא מעוגן כניכר שנה זו. גם גשם קללה בסוכות ולא ראוי להבליט שחודש תשרי שבו סוכות יש גשם כי סתו עניין גשם.

מבחינת הטבע: למרות שעדיין עונת קיץ בתשרי עד 21 ספטמבר ולא סוף קיץ, עדיין תתחיל עונת סתו - שעניין המילה: גשם קודם 21 ספטמבר יש שנים שיש גשם קודם ויש שנים שאין גשם עד אחרי 21 ספטמבר. אומנם יש שנים שתשרי בסתו אולם לא מעוגן וגם גשם קללה בסוכות ולכן אין לקשור חודש ירחי ובמיוחד לא תשרי לגשם הסתו.

בסיכום: אלול מזל אלול הוא בתולה, וחודש 12 בלוח, ובסוף קיץ

כי אין להבליט מספר כלל ולא מזל המשתנה משנה לשנה ולא עונה כי ירחי לא מעוגן

   עבור אזרח ישראלי נחשב אלול חודש של "כפרה" אבל להנחה שיש כפרה, היום המיועד רחוק. אלול לא כפרה, עד יום כיפור. לא מתאים לבקש כפרה ולא סליחה אלא במועדו ביום כיפור ולא ביום אחר.

בנוסף הסליחה תלויה בעזיבת דרך הרע - אני מדגיש בשינוי מעשים ככתוב יעזוב רשע דרכו... ירבה לסלוח

לא בבקשת סליחות

לא בבקשות "בעת רצון"

אם עוזב דרכו, אז בקשות מרובות ונשנות מדי יום, בכלל בגדר מיותר

לא באמונה כ-נוצרים

אלא בעזיבת דרך הרע

אם לא מחליט לשנות מעשיו, אז חוצפה ורע לבקש ולקרוא בתחנונים

חבר שלי פעם עבד בשביל רב בלבוש חרדי שהבטיח לו אלף ש"ח לחודש ותוספת כשהיה צריך תפקיד מוגדר. כעבור שנה הרב התלונן שלא הוגן כי לא מתפקד כל היום ורצה לשנות את העסקה לשבע מאות לחודש. הבחור לא הסכים כי ההסכם היה על נוכחות ונכונות לפעול בעת הצורך. המשכורת תלויה בידי המשלם.

הרבי לא חשש להפר את ההסכם כי האמין שאם מבקש "סליחות" בזמן המוגדר "עת רצון" בודאי האל סולח. אפשר לקבל סליחה ישירה ולא חשוב מה בעל ההסכם חושב. כי ביקש סליחה וביקש מוקדם בבוקר. לעומת עמדת המנהיג הדתי יש כיוון שונה ביהדות: אף בין אדם לאדם צריך לשנות את המעשים, ואף זה לא די, כי יעזוב רשע דרכו נאמר בנושא חטא בין אדם לאל של פסלים, לדוגמה שעוזב דרכו מלהשתחוות לפסל. על חטא בין אדם לאדם לא יעזור שום בקשה מהאל ואף לא די בשינוי, כי צריך לנסות לפייס את האדם.

אסביר בסיפור לא דמיוני.

זוג נשוי היה זקוק לנקות את הבית. ביקשו ממי שהכירו לבוא בתור עובד לנקות את הבית. הציעו לו מחיר "נמוך מהנהוג" ומתוך חוסר ניסיון הסכים. שמחו לשלם לו בזמן. עד שחודש אחד לא שילמו. העובד ביקש בעל פה ודחו ודחו. הזוג האמין בצום כיפור ושחשוב לצום כי בכך יש כפרה. גם לא רצו לשלם ופתרונם היה לצום ואז בודאי נסלח והאמינו אולי בכנות שאין צורך לשלם, לא מה שהוסכם ולא המשכורת כפי שנהוג כי האל מכפר למי שצם. כיוון היהדות שונה כי במקרה זה אמר ישעיה נח,ה בפרט, בנושא צום אבחרהו שאין זה הצום הרצוי לכפר על עוול אלא העיקר לשנות את המעשים. אם אדם עושה חשבון נפש יחליט שבכדי להשיג סליחה צריך לבא נקי ולומר מעתה אתן המשכורת כנהוג וההפרש על המשכורת הקודמות במזומן ואף לפייס על האיחור.

פעם הזמין מנהל של בית ספר איש ללמד אצלו. כאשר הוא ביקש לדעת כמה ישלמו, התעלם וסיפר עוד ועוד על התפקיד. אחרי כמה פעמים ששאל מהי המשכורת סוף סוף ענו: "זה לא משנה כי מגלים מראש שלא משלמים בזמן".

המנהל הזה היה לבוש חרדי ובתור מאמין בסליחות לא הרגיש חובה של "ביומו תתן שכרו" כי מאמין בתור חרדי בסליחות אלול. רצון העובד לא משנה כי יש לי שיחה ישירה עם האל. אבקש סליחה בעת רצון. בעת רצון בודאי יסלח.

ראיתי פרסומת בספטמבר 2013 של שיעור דתי "איך לסלוח ולא לקחת ללב" זאת המטרה.

צריך שיעור איך לא להציק

!!

אבל שיעור לא להציק לא חשוב עבור רב דתי ללמד, אלא להיפך מה שחשוב ללמד והעיקר "לא להיות בכיין" היינו שהנפגע לא יקח ללב. הדת גורמת היבט זה כי המציק יפנה ישיר לאל - ובעת רצון בודאי האל יסלח. כי ביקש מוקדם בבוקר.

אומנם עבור פגיעה כלפי אדם אין זמן מיועד, אלא במשך השנה ידאג לבקש סליחה מאשתו, והיא ממנו כשיש צורך, כי אין זמן ייעודי. רק כלפי אל יש מועד והזמן יום כיפור לפי היהדות. בכל מקרה אם הגיע יום כיפור ועדיין לא עשו שלום בדיעבד, המאמץ הראוי והמתאים הוא להגיד "אני לא רוצה שנמשיך לריב. כמו שהאל מכפר עכשיו, כן נסלח אחד לשני" או משהו דומה.

עוד דוגמה של לעזוב דרכו. חשוב ביהדות למנוע מפסל וחשוב לקרוא בכתבי הקודש שלנו. אם לא עשה כראוי במשך השנה, אז עליו לעזוב דרכו ולבקש כפרה ביום כיפור ואין יום אחר מיועד לכפרה. לאור כל האמור לא ראוי סליחות לא מתחילת אלול ולא בשבוע אחרון של אלול כי עדיין רחוק מיום המיועד לכפרה.

   תשרי

לפי לוח קליטה: תשרי חודש "ראשון" של לוח העברי ובעונת סתו ושסימן המזל מאזניים.

אם כן הזניחו את היהדות בה חודש יציאת מצרים נקרא ראשון. אני מתבייש שבלוח עברי הראש לא ביציאת מצרים. גם לא ראוי לקשור לעונה כי לא מעוגן בעונות. לפעמים מוקדם ביחס לסתו כמו שנה זו 2013 תשרי קודם סתו. גם בשנה אחרת לא מעוגן. למרות שמאזניים הוא libra וזמן מאוזנים sep 24 עד oct 23 יש שנים שיום כיפור קודם מאזניים. אף הרעיונות האלה מנוגדים כי סתו וגשם קודם מאזניים.

   תיאור התרבות בלוח קליטה

ראש השנה הוא תחילת [לוח העברי] שנת היהודים ובישראל חוגגים שני ימים. נהוג לשמוע תרועת הקרן כי מסמל אירוע סיני ולזכור שופר גדול של קיבוץ גלויות.

אני לא יכול לקבל את זה.כי מבחינת היהדות נביא היהודים הוא משה ואין נביא כמשה והוא קרא חודש הראשון ביציאת מצרים. יש לוח עברי. השונה מהיהדות. אכן חוגגים יומיים ואתענג מהחופשה הכפולה. אבל במה אתענג אם אין תחבורה להגיע לים ולמקום בילוי? לא אקבל לשמוע תרועת הקרן כי אסור להוסיף מצוה של שופר משום חטא בל תוסיף. לא תשע קולות שבמשנה ולא פחות. חמור עוד יותר להוסיף יותר. לא הזמן לזכור הר סיני בכלל. אכן דברי הלוח מבוסס על מסורה המיוחסת לסעדיה אבל כנראה שסעדיה לא באמת חכם כי לא הזמן לזכור מעמד הר סיני. יום השופר ראוי רק בחודש השלישי. בנושא קיבוץ גלויות אם נמתין עד שופר "גדול" לא נשוב לארצינו. להיפך כבר חזרנו ושבנו מאשור היינו עירק והרבה יהודים מעירק וסוריה שבנו כבר בלי שופר ואין צורך בשופר לקבץ כי נקבצנו כבר. ואף מאמרקה כמוני שבנו אל ארץ אבותינו ואמותינו. אותו שופר כנראה לא שופר על-טבעי או לא מקויים כי כבר שבנו ממצרים ומאשור ומעוד מדינות.

קיבוץ גלויות

מעניין לי שבהיותי בגלות הרבנים לא אמרו ששופר מסמל גלות. רק אני שאלתי רב בקראי דברי סעדיה האם השופר מסמל גלות כאשר אנחנו יכולים לשוב לישראל. השיב אסור לשוב לישראל עד השופר הרוחני של האל.

לא שוכנעתי ועליתי לישראל. אילו בגלות היו אומרים שופר זה מסמל "שתשוב לישראל" לא היו באים עוד לבתי כנסת מסוג זה כי לא רוצים לשמוע לוותר על המשכורת המכובדת הקיימת רק בחוצה לארץ ולא בישראל. לכן הרבנים שם שותקים. כאמור כאשר אני שאלתי הרב אמר  שמסמן שופר-על ולא שבים עד שישמעו אותו.

המצציאות שכבר שבנו משנות החמישים ורעיון קיבוץ גלויות לא רלבנטי. אם נחכה "עד משיח" לא נשו כי אמרו חזל בתלמוד בבלי סנהדרין שאין משיח לישראל כי אכלנו אותה

לפי לוח קליטה "יש תפילות מיוחדות בראש השנה ופיוטים"

אכן במשנה ראש השנה יש תפילה מיוחדת "אבות" שחסר במשנה שבת לומר אבות כי לא אמרו אבות לא בשבת ולא בחג אחר ורק בר"ה.

לפי לוח קליטה "מאחלים שנה טובה ושיכתב בספר חיים"

בגלל תחילת לוח העברי מתאים לומר שנה טובה. לאור תפוח בדבש הייתי מעדיף לומר שנה מתוקה אבל בתרבות כנזכר. הרעיון "ספר חיים" אכן בתרבות ויש יסוד במשנה שיש דין בראש השנה

עדיין לא אקבל את זה כי אותו שופט לא אמר ששופט עכשיו. להיפך השופט אמר שיש ביום בוא אליהו יום אחד שהוא יום נורא ולא מדי שנה.

לפי לוח קליטה: נהוג לאכול תפוח בדבש

המעודכן יאכל פאי תפוחים עם כוס מיץ רימון. כי מסמל שנה מתוקה. מה רמון מסמל? אוי. בהיותי חרדי אמרו לי שמסמל שירבו זכויותנו. דווקא זה לא מיוזמת האל כי אנחנו צריכים להרבות הזכויות. התלוננתי אז איך שופט ירבה זכויותי אם עשיתי למשל ששה מעשים טובים, והוא ירבה כאילו עשיתי עשר?

להיפך מריבוי ביוזמת האל שאמרו לי לבקש, יש מאמר חזל על מעשינו "אפילו ריקנים מלאים מצות כרימון" שדרש הרב במדרש המילה בספר שיר השירים "רקתך" אפילו היהודי הריק עדיין מלא מצות.

במה ריק? לדעתו ריק מלעשות מצות עשה בין אדם לאל כמו תפילין [מה שפחות חשוב בתרבות הדוגלת במוסר] ועדיין מלא מצות כרימון. גם מי שריק מתורה עדיין מלא מצות כרימון כי מקיים המון מצות לא תעשה: לדוגמה לא משתחוה לפסל שחשוב ביהדות ונזהר במניעות בין אדם לאדם. גם מלא מצות עשה של חסד ומעשים טובים אף אם לא מניח תפילין.

לא כל מאמר חזל רע. בוא נשתה כוס מיץ רימונים.

@

  זכר גדליה

לפי לוח קליטה: בחודש השביעי נהרג גדליה המנהיג של שרידי היהודים בירושלים, אחרי ההרס של בית המקדש הראשון, ואז היהודים האחרונים ברחו מישראל.

יש אגדה דומה בספר מלכים. אכן בחודש השביעי אך אגדה זו לא מתאימה את האגדה בסוף ספר ירמיה. במיוחד אם האחרונים ברחו נוגד הסיפור בירמיה. כשיש עדים מכחישים זה את זה אין להאמין לאחד מהם ובמיוחד שאגדה היא. בספר דברי הימים לא נאמר שום אגדה. רק שהאל חמל על עמו ושלח נביא ולא עזר ואז הגיע אסון. לא מסופר בדברי הימים שהיה מנהיג בשם גדליה בכלל. ספר מלכים נקרא בספר דברי הימים בביטוי "מדרש ס]ר מלכים" כי יש בו הרחבה באופן אגדי של סיפור המלכים. כל אגדות אליהו ואלישע לשעשע את הילדים. עד שיגדלו ויבינו שלא מציאותו או ימשיכו שחובה להאמין שהכל תיעוד של התרחשויות במציאות. כאשר אני משווה בין ספר דברי הימים לספר מלכים אדע שיפה נקרא ספר מלכים "מדרש" כי הכל אגדות לשעשע ילדים. שלא יעסקו בעסקים רעים כמו זריקת אבנים. אלא ישמעו סיפור מעניין. לקבוע צום בגלל אגדה לא מוצדק. למרבה המזל יש איסור בל תוסיף המונה הוספות של חובה חדשה.

לפי לוח קליטה מתאים "מראש השנה עד יום כיפור טוב לעשות חשבון נפש"

אם זה פעם בשנה זה מטריד אותי כי בשלב הקודם נאמר במשנה שבת "להתפלל" היינו לפלל את עצמו בבדיקת החשבון של עצמו מדי שבוע. היעד הוא בכדי לשפר מעשיו מדי שבוע ולא פעם בשנה. אני מתבייש שרק פעם בשנה. אם לא היה במשנה היה עלינו להמציא משנה ולבטל האומרים פעם אחת בשנה לחשבון הנפש.

להגיד לא בכלל יותר רחוק ולא מתאים בתרבות הדוגלת במוסר לא לעשות חשבון הנפש. אבל פעם בשנה מביך. אם עושים בכלל תקציב זמן בשבת בזמן שהדתי בבית כנסת וקורא בלי חשבון הנפש כי דוחה עד ראש השנה מי שמוסרי יחשוב בשבת על מעשיו של השבוע ואיפה יכול לשפר את עצמו.

חינכוני שראש השנה "מפחיד נורא" ושיש משפט אבל בנושא המועדים אותו שופט מעולם לא הזמין אותנו למשפט

!!

יש "יום נורא" לא בראש השנה ולא אחריו אלא כאשר יבוא אליהו הנביא אז יום נורא.

להיפך בתורה יש יום "כיפור" ומהות היום היא "כפרה" ואם המהות נקי עקב זה אין מה לפחד

   משהו טוב בלוח קליטה, שייחודו של יום כיפור הוא שיום כיפור נקרא "שבת שבתון" היינו ששבת קדושה ויום כיפור נקרא בויקרא כג: שבת שבתון. זה נכון אבל גם שבת עצמה נקראת "שבת שבתון" בביטוי של הכפלה באותו פרק ויקרא כג ונמצא יום כיפור לא מעל שבת.

   יש שנים שיום כיפור של לוח העברי מתחיל בתאריך שלושה עשר בספטמבר לדוגמה 2013 למרות שלא הגיע מזל מאזניים כי כנזכר מזל בתולה עד 23 ספטמבר. זה מבטא כמה לוח הירחי רע. בקנה מידה ענקי. החודש בתנועה ורוב החודש לא מאזניים ואף יום כיפור לא במזל מאזניים. אני מתבייש שהלוח העברי לפי לוח ירחי.

בלוח של קליטה יש דבר נכון המבטא תרבות בישראל: "יום כיפור נחשב יום הקדוש ביותר לעם היהודי". אכן זה מבטא נכון את התרבות הכללית שלנו. רק מעטים כמוני רוצים לראות בכבלים ביום כיפור. אין כבלים ביום כיפור. אני יודע כי ביום כיפור הדלקתי ואין שידורים.

למרות שהרעיון מבוסס על טעות זה המצב. לא נאמר ביום כיפור "קדש קדשים" אלא במשחק מילים עשו מביטוי "שבת שבתון" כאילו נאמר קדש קדשים.

   פרק ב: צום כיפור

בלוח קליטה נאמר: "חובה לצום מן התורה לעומת יתר הצומות"

אילו רצו לבטא את התרבות יכלו לומר שהרבה צמים ביום זה. כי הרבה צמים, חלק כי מרגישים חובה דתית וחלק "כי בריא" ולהם אקרא שישתו מים בצום "כי בריא". לטעון חובה מן התורה לא מדוייק.

בתורה בספר ויקרא כג לא קיימת מצוה לצום. לא נאמר בלשון המקרא "צומו" בנושא של יום כיפור כלשון הנאמרה בספר אסתר. אין סיבה לצום. האומר אני צם כי בריא עדיין מוזר למה יום זה? בודאי נכנע ללחץ חברתי.

יש מצוה לענות ומעוותים לנושא של עינוי וכאב כאילו אל המוגדר רחום וחנון רוצה בכאב שלנו. כאילו אין פרשנות אחרת. אך נאמר בפרעה "עד מתי מאנת לענות" היינו ענוה והכנעה. זה שימוש המילה במקרא. זה מתאים מאוד ביום כיפור, אבל להסביר "כאב" בעוד ששימוש המילה עבור הכנעה.

לוח קליטה מתאר נכון את התרבות בישראל: "צמים אפילו בשבת" אך הדגש על הצום גורם לאנשים לחשוב: הכאב=עינוי=רעבון ינקה חטא בניגוד לנביא שאמר האמצעי לסליחה הוא "לעזוב דרך הרשע" כנאמר בספר ישעיה נה יעזוב רשע דרכו וכן שדר האל בפי ירמיה ז,ג היטיבו דרכיכם ואשכנה אתכם במקום הזה. אבל כאב וסיגוף לא יעזור.

אם עוזב הרשע את דרכו, ריבוי בקשות מיותר ואף הצום מיותר. אבל אני צריך להעניש את עצמי לכן אהיה רעב? אם לא עוזב דרכו נמצא הבקשה רעה.

לוח קליטה מדגיש ייחודו של יום כיפור בתרבות שלנו: "מבין הצומות, רק צום יום כיפור הוא היחיד שחשוב לצום אף בשבת" שדוחה שבת. "ביום כיפור מבקשים סליחה וכפרה מחטא עם אדם ואל"

אני מציע תיקון בניסוח מה דעתכם? להקדים סליחה שהיא מהות היום: "ביום כיפור מבקשים סליחה וכפרה מחטא כלפי אדם ואל. יום כיפור נחשב יום הקדוש ביותר לעם היהודי. חובה לצום מן התורה לעומת יתר הצומות. מבין הצומות, רק צום יום כיפור, הוא היחיד שצמים אף בשבת. טקס הפתיחה של יום כיפור נקרא "כל נדרי" בליל יום כיפור. סיום יום כיפור הוא בבקשת נעילה ותרועת קרן"

זה מתאר את התרבות שלנו למי שרוצה לדעת, אבל אין חובה לצום ואסור להוסיף חובה לצום מפני חטא בל תוסיף. מטריד אותי שצמים לפי תאריך ומתוך לחץ חברתי אלא כל אדם ואדם יצום כאשר מרגיש ולא לפי תאריך. אני לא מקבל שיש תאריך "לבקש" לא קודם היום המיועד לכפרה כי לא עת כפרה ואף לא ביום כפרה כי הכפרה ביוזמת האל ועבור מי שעזב דרכו. רק הנימוס הוא לבקש סליחה אבל העיקר הוא עזיבת הדרך. מתאים בסוף היום להודות "תודה על הכפרה" אבל בקשה לא מתאימה כלל אף אם יש אל המכפר כי מכפר ביוזמתו כנזכר. במיוחד אם אין אל בכלל.

אני לא מקבל שהוא יום קדוש כי אין בתורה נבואה שקדוש הוא. לא הקדוש ביותר ולא קדוש. קדוש נאמר רק בשבת. ביום כיפור לא נאמר קדש כלל. הפרשנות שהעניקו לביטוי שבת שבתון רק תרמית כנזכר. אכן בתרבות נחשב כן אך בלי יסוד.

אני לא מכיר הרבה ישראלים אישי מספיק, אבל המדגם ששאלתי לא מכירים צומות מעבר ליום כיפור. אין זו בורות כי אפילו בספר ההלכה בית יוסף כתב שהצומות בוטלו. הבורות שלא ידועים דברי הבית יוסף שהצומות בוטלו

!!

לא אמחוק מהתיאור יתר הצומות כי יש צמים בהם ולעומתם שונה כיפור, אבל הם בוטלו - אין צורך לצום בשבת ואף לא ביום רגיל כי בוטלו אף לפי ספר ההלכה בית יוסף

אין בורות אם לא ידוע "צום שבוטל" כי בוטל, הבורות היא שטרם פורסם שבוטלו. בדת ישראל אין צום ביום כיפור כלל לא בשבת ולא ביום רגיל כי חסר צו "צומו" ואסור להוסיף כנזכר.

האם טקס הפתיחה כל נדרי? בתרבותינו הרבה מדליקים נרות לפתיחה! מנהג זה מוזכר אף במשנה. מקום שנהגו להדליק נר ביום כיפור

מאחר וכל נדרי מתייחס לעתיד על נדר שטרם אצר זה ממש לא חשוב כי טרם נאמר נדר שצריך לבטל. מה שצריך טיפול הוא מה שכבר נדר. טקס של כל נדרי שנה שחלפה טיפל בזה בלי נוכחותו בבית כנסת. אם יש בתור מונח של נדר רע לעשות טקס הנוגד את הנדר שלא יהיה לו קיום. אף אם ראוי לעשות ביטול נדר מי העניק לטקס זה חשיבות? לא בנושא היום בכלל.

סיום יום כיפור אכן בקשת נעילה. אולם הכפרה ביוזמת האל לא כי בקשנו. מה שמתאים היינו להגיד "תודה על הכפרה" דווקא זה חסר

!!

תרועת קרן

זה טקס יפה המסמל "במשוך היובל המה יעלו" מלמד שהקרן מתיר לעלות בהר וכן כאן מתיר לצמים לאכול. אך לא יאכלו עד שיקראו טקס ערבית וגם יקראו טקס מול הירח. חבל. אילו ידעתי מתי שצמתי שהשופר מסמל היתר הייתי מקדים לאכול מאחר ותקעו. שנה אחת הסתכלתי על השעון. בהגיע סיום הצום עשרים דקות אחרי השקיעה, טרם סיימו להתפלל נעילה. בדקתי אף אצל הספרדים שאין לזוז ולא לסור מדברי מרן כביכול אך סרו מדבריו בנושא נעילה ואף ביום כיפור לא קיימו את ההלכה שבספר מרן. לפחות ביום זה ראוי שידקדקו לפי כללי המשחק שלהם. הדתיים בעצם צמים הרבה אחרי הזמן. באותה שנה צמתי אך לא רציתי להוסיף ובזמן צאת הכוכבים המחושבן הלכתי לאכול. עכשיו אני מבין שאסור לפי דת ישראל להוסיף צום משום חטא בל תוסיף.

בהיותי חרדי אמרו לי שהשופר מסמל שהאלוהים הולך. זה מזכיר לי הקול כאשר רכבת עוזבת תחנה בסרטים. רעיון זה נגד יהדות כי יש רעיון עצרת שהאל עמנו עד סוף סוכות.

@

   סוכות

יש שנים שסוכות 19 ספטמבר לדוגמה שנה זו 2013 במזל בתולה

סוכות אחד משלושת החגים שפעם עלו לירושלים והם פסח שבועות וסוכות

התורה ציותה את ישראל לעלות למקדש

לפי קליטה סוכות נקרא קציר HARVEST

!

איזה קציר יש בספטמבר

?

לא מתאים לא לחגם ולא לחג יוספוס

?

בטח התכוונו חג האסיף אבל לא אוספים תבואה אז, והפירות נאספים בינואר פברואר

לפי אתר

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Moe/RoshHashana/Vesamachta/Hagsokot/

"חג האסיף את השם חג האסיף לחג הסוכות מוצאים אנו בפסוק מספר שמות כג יו "וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה"

בליל שמחת תורה יש שרים ורוקדים סביב עם מגילת ספר התורה ואינו כבוד לספר לטלטל שלא לצורך אלא ראוי רק לרקוד אחרי שסיימו ולא סיימו עדיין מתי שרוקדים בלילה והרעיון מקולקל ויהודי ישמור את עצמו מהאיסלאם המוסיף על תורתינו וחמור עוד יותר שקודם שסיימו רוקדים על שיסיימו ומטלטלים את הספר בריקוד והזיעה מרטיב את הכיסוי המכובד של מגילת ספר התורה ויהודי ירחיק את עצמו מהדת החדשה של הרבנים

אתה רוצה לרקוד

?

לא עם הספר ולא קןדם שסיימו אלא הריקוד בלי סיבה

ראוי להמציא סיבה הגיונית

ואשאיר מקום לאחרים לעשות כן

בגלות חג שמחת תורה בנפרד יום מאוחר יותר

זכר מלחמת יום כיפור בתאריך 6 אוקטובר 1973 צבאות מדינות הערביות ניצלו מה שהרבה יהודים צמים כנזכר ותקפו אחרי הצהריים של יום כיפור

מצרי וסורי תקפו באותה עת צבא ישראל הגיב ואחרי קשיים הצליח צהל להרחיק את האויבים אל עומק מצרים ואל עומק סוריה עד קרוב לדמשק הרחיקו צבא סוריה מגבול ישראל עד 40 קילומטר מעיר בירת סוריה ואז בסוף תשעה עשר ימים בתאריך  24 אוקטובר נכנעו ולמחרת נחו אך לא שבו לביתם עדיין. לפי קליטה ישראל ניצחה אבל אין ניצחון במלחמה אלא כניעת האלימים.

סוכות חל לפעמים במזל בתולה

תאריך 24 אוקטובר כניעת אויבי ישראל והפסקת מלחמת יום כיפור

-