חזרה לשרשים

א. אני טומי
   שמי טומי ואני כבר יודע לכתוב את כל האותיות. אני יכול לכתוב את שמי ת-ו-מ-ס אבל אני מעדיף שם החיבה שלי: ט-ו-מ-י. משהו מיוחד קרה אתמול בלילה, שאני רוצה לספר, אבל לפני כן, הכר אותי.
אני בלונדיני ועיני אפורות. אני אוהב ללבוש מכנסי ג'ינס נוחים [אבל לא בקיץ] וחולצות צבעוניות. אני לא מבין למה אהרון, השכן שלי בקומת כניסה, לא לובש ג'ינס. הוא אמר שבבית ספר שלו אסרו אותם.

אני חוזר מבית ספר הממלכתי, ושם את תיקי אצל אהרון. בחרתי את התיק כי הוא יפה עם הצבעים האהובים עלי ביותר, כסף וכחול כהה. יש עליו תמונות ילדותיות, מסרט הנפשה, אבל זה לא מפריע לי כי אני אוהב את צבעיו. אני סוחב אותו על גבי בדרך לבית ספר וחזרה, ומשאיר אותו אצלו לפני שאני הולך לשחק במתקנים. כולנו אוהבים לגלוש במגלשה הגדולה והצהובה, ותמיד אני צריך לחכות בתור אבל אתמול, הפארק היה ריק, מלבד כמה נשים זקנות, ששערותיהן אפרפר כצבע השמים אז, שישבו בשקט על ספסל עץ. הרוח נשבה והמגלשה היתה כולה שלי. אני גלשתי ומהר רצתי שוב לסולם הכתום, לטפס ולגלוש.
   אני ברכבת הרים צונח מגובה רם בירידה ארוכה וארוכה. מסביב כולם צועקים אבל אני לא מפחד. אנחנו עולים ויורדים ואז לפתע יש סיבוב ועוד עלייה.

   אני נוחת במטוס, נחיתה חלקה וישרה, ובאים הצות לבדיקה. אהיה טיס, זאת הצפיה שלי. פתאום אני שומע אזעקה, קול הצופר עולה ויורד ומיד אני רץ לסולם המטוס במהירות הבזק, לפני שהאויב יפגיז את המטוס שלי. אני טס לגובה להגן על כל הצבאות המסודרים מסביב. הצוררים לא הגיעו ולכן אני יורד וחולף בשריקה מעל האגם ומייצר גלים. הפעם אני עולה מעל העננים לעוט על מטוסי האויב כעוף טורף. (בשבוע שעבר הפלתי כמה מטוסים שפיצצתי והתרסקו. חיל הרגלי שלי אספו את הטיסים לשבי. מי יהיה השבוי היום?) אצבע על הלחצן מוכן לירות... ושעוני צפצף. השעה שלוש, ועלי לחזור הביתה, אבל עוד גלישה אחרונה.
אני גר בבנין גבוה ולבן. השיחים הירוקים מזכירים לי את גלית, שהיתה גרה כאן. אביה מצא עבודה והיא עברה דירה. היינו משחקים ביחד תופסת ומחבואים בשיחים האלה וסביב הבנין. גם הרכבנו תצרפים [שנהגו לכנות פזל]. העדפתי לשחק עימה, יותר מעם הילד שהיה אוסף חרקים מזוהמים, לשמור בקופסה.
אני מקליד סיסמה, נכנס ואוסף תיקי, ועולה קומה לדירה. אני שונא את המדרגות הללו, כי אני מוכרח לעלות אותן כל יום. זה מרגיז. אילו רק היתה מעלית! בעת שהתלוננתי שזה מציק לי, השיבו שלא הייתי יכול להשתמש בה לבדי. בבית, אני נועל את הדלת מאחורי. אם אני מסיים שיעורי בית לפני שהוריי מגיעים, אני צובר נקודות. מאז שהתחלתי בית ספר, נתנו לי כבר ארבעה צעצועים שבחרתי.

לפני העבודה, הלכתי למדף נמוך ונוח, ועליו אצל הספל שלי תמיד יש ופלים. ביקשתי שיקנו עבורי ספל, כי היה נמאס לי מכוסות חד-פעמיות שתמיד נופלות כשאני מנסה למלאות אותן, ומעצבן לנקות. אמי ייחדה לי ספל אדום. מתחת לספל יש צלחת ורודה שגלית עשתה בחוג. אני עצרתי לנגב את עיני הרטובות. שמתי הכל על השולחן והלכתי למקרר לחלב.

אתמול, כרגיל, סיימתי את תרגילי חיבור וחיסור בכמה דקות. גם תרגלתי כתיבה, כי חשוב לכתוב ברור ובאיות נכונה. סיימתי לפני שהוריי חזרו, והדלקתי את המסך, אבל גם היום יש רק תכניות משעממות. הכנסתי תקליטור של סרט לנגן. הטלפון צלצל, אבל מי שצלצל יאלץ להשאיר הודעה, מכיוון שאני עסוק. אבי חזר ראשון, וביקש לראות את שיעורי הבית. עצרתי את הסרט והראתי לו. הוא בדק ואמר: "תומס, אני מרוצה ממך." לאחר כמה תיקונים שיחרר אותי לצפות בסרט עד הארוחה.
לעולם לא אשכח את ארוחת הערב הגרועה, כרוב ניצנים. יש להם טעם כמו... כמו עלים ואני מטביע אותם בקטשופ. אצטרך לצחצח שינים למחוק את הטעם. הייתי מעדיף אטריות עם גבינה. בסוף הארוחה המגעילה קיבלתי הפתעה.
אמי אמרה: "הואיל ואכלת בריא כמו ילד גדול, יש גם פשטידת תפוחים."

השבתי: "יש גם קולה?"

"הרבה סוכר לא בריא."
לאחר שאכלנו, אני ממשיך לקרוא בספר שבחרתי מהספרייה, עד עת השינה, מתי שהשעון שלי יצפצף. לפעמים אני לא שומע את הצפצוף של השעה ואז אני כן שומע "תומס" בקול ידוע.  
כמובן זה קשה לעצור סרט אבל לי זה פחות קשה כי אני מבין שאפשר להמשיך מחר ואני מצליח ללחוץ סטופ בשלט רחוק.
במיטה אמי יושבת עמי ואני מספר לה מה שיחקתי בהפסקות של הבית ספר והיא מספרת לי סיפור שבדה. סיפורים שלה טובים מסיפורי בדים של התינוקות. כולם שטויות לקטנים. אני כבר גדול. לעולם לא אשכח הסיפור של אותו לילה המיוחדת. צחקתי שעה. היא סיפרה על כבש אחד... בקיצור היה קטע שהשמיעה בא שהכבש פעה.
ב. בלילה ההוא
   בלילה הסוערת נמנמתי במיטתי הרכה והנעימה ופתאום ראיתי בזק מבהיק בחלון. האור העירה אותי. שניות של שקט עברו והגיע קרקור עמוק אבל לא הפחיד אותי.
הבטתי בדובון שלי על השידה. אבי פעם אמר שהוא מפוחלץ. באור הקלוש של הפנס לילה בשקע ראיתי שלושת המגירות עם ידיות האדומות ולמעלה הדובון. סבתא שלי נתנה לי אותו אבל אני גדול מדי לישון עם דובון. הוא ממולא ורך עם פרווה שחורה חוץ מכפיו ובטנו. פניו לבן עם לחיים שחורים ועיניים שחורים נוצצים.
עוד ברקים ועמם קולות רועשים יותר ויותר אבל לא הייתי מפוחד מפני שידעתי שהם לא מזיקים ולא מכאיבים וששמה רעם.
לאור הפנס לילה הבטתי לשולחן ותחתיו כסא פלסטי לבן ועליו תלוי התרמיל גב שלי ועליו התמונות הילדותיות. על השולחן היה הספר מהספרייה עם האיורים האיומים אבל לא לי. ברצפה ראיתי הכדור רגל שלי בצבעים סגול ואפור.
לפתע כל החדר התמלא באור מעוד בזק גדול והחלון היה דומה למסך מאיר אור לבן לשנייה ובו בזמן קול התנפצות חזקה הבהילה אותי. הכול היה חשוך. הבטתי אל עבר המאור בשקע ולא יכולתי לראותו. לא היה דלוק. כל החדר היה באפלה מוחלטת. גם השעון הדיגיטאלי ליד מיטתי עם מספריה הירוקות הפסיקה להאיר.
נדמה היה שמשהו זז.
איזה מפלצת זזה בחשך בחדר?
הצטמררתי.
מה זוחל בזרוע שלי?
לא.
זה נקרא עור אווז. זה ידעתי.
עיני הביטו לתוך החשך. לא יכולתי לראות וחשבתי שמשהו זז שם. כמעט פתחתי את הפה לקרוא, "א-מ-א" אבל בעצם יכולתי לראות. ראיתי הרבה דמויות לא מוכרות. מוזרות. איפה נעלמה הכסא והתרמיל גב שאהבתי? איפה הכדור שלי? על הקירות סביב החדר ראיתי דמויות מפחידות ויראה שלי גדלה.
אז ראיתי שני צורות שקשה לתאר אחד ליד השני כשני עיניים של מפלצת שקוף.
הפעם פתחתי את הפה לצעוק... אבל המאור חזרה להאיר. אור ירוק זרחה על השמיכה, מהבהבת הבהוב ירוק. המספרים 12:00 הופיעו אבל בשעון יד שלי ראיתי שזה לא נכון.
הבטתי סביב החדר שהכול חזרה.
הדלת של החדר נפתחה ובפתח עמדו הורי. חייכתי מולם.
"אנחנו כל כך גאים בך," אמר אבי, ושמעתי הגאווה בקולו.
אמי אמרה, "היה הפסקת חשמל ובאנו לבדוק אם הכול בסדר."
פני זהרו ואמרתי בביטחון עצמי, "לא פחדתי בכלל."
סוף

הסיפור באנגלית:

My name is Tommy. I already know how to write all the letters and can write my name T-h-o-m-a-s but I like to be called Tommy. Something special happened to me last night, however, I will start at the beginning.

I have blond hair and grey eyes. I like wearing jeans and do not think they are bad yet some schools ban jeans. I also like to wear colored shirts.

After I walk home from school, I put away my backpack. It is silvery and dark blue, my favorite colors. It has cartoon faces too but that does not bother me because I like its colors.

I walk to the nearby park to play. I like sliding down the big yellow plastic slide. I am riding a roller coaster... down the long, long . [pic] Around me everyone is screaming but I'm not scared. Everyone else also likes to and sometimes I need to wait for the kids in front of me, but yesterday, the park was almost empty and I had the slide all to myself. Some ladies with gray hair were sitting quietly on the wooden bench painted bay. The sky was the same color as their hair and the wind blew but that did not discourage me. They saw me zip down the slide and then run around to the orange ladder and climb up again.

I am landing my jet plane smooth and straight to fix it. [pic] I hope to be a pilot. Next I rush, while the alarm screams, to climb the ladder on the jet quickly. So quickly, before they can their bombs on my plane. The siren's cry rises and falls. I fly high up in the air before they arrive and zoom down over the fen making waves in its shallow water and then back up again above the clouds to dive down on the enemy like a pouncing eagle. Whoosh... my finger is ready on the button to shoot… and my watch beeped four o'clock. One last slide before I go home.

I live in a tall white apartment building. The green bushes remind me of the games I played with Gallia when she lived in my building. We would play tag (Gallia called it "tig") and also hide and seek in the bushes and around the building. Sometimes we would do her puzzles and she taught me the word "fay" which means to fit the pieces tightly and it even said so in the dictionary. Gallia told me she was moving to Haifa because her father found a job there. I liked playing with her more than with that boy who collected bugs. They are dirty and he puts them in a box… gross!

I enter and climb one flight of steps to my apartment. I hate climbing these steps e-v-e-r-y day. That is so annoying. I wish the building had an elevator, but when I complained they told me that I am not allowed to use it alone, anyway. Then I use my key to open the door of my home and to lock the door behind me until my parents come home.

If I finish my homework before they get home I get points and since I started school, they have already given me four toys that way. First I go to the refrigerator for a cup of milk. The wafers are with my mug on a low shelf so I can reach them. I hate plastic cups because they always tip over when I pour in them. Then it is a pain to clean up the spill. So my mother chose a nice white one and said, "This is your mug."

As usual I finished my writing and adding before they got home and went to watch TV. That was boring so I picked a DVD and put it in instead. I like them better than TV anyway. The phone rang but they will leave a message on the machine since I am busy.

I will never forget what we ate for dinner on that special day. It was my worst supper, Brussels sprouts. They taste like... like leaves. So I bury them in ketchup. I will need to brush my teeth from that awful taste. The macaroni and cheese tastes much better. Then I was pleasantly surprised when my mom said, "Because we ate Brussels sprouts we all get pie." When I was little they offered me pie so I would eat them but today they had not offered any.

After we eat my parents check my homework and give me points. Then I can watch the dvds until bed time. But sometimes I do not hear my watch beep that it is the hour. Then I hear "Thomas" in that tone of voice. I know that I can continue the movie tomorrow so it is easier to push stop on the remote control.

In bed my mom sits with me and I tell her what I played at recess. After that she tells me a story which she made up. Those are much better than fairy tales which are so childish. That night she sat by me and told me a story about sheep. I liked the part when she said ba when the sheep baaed. I laughed for an hour.

TWO

The night was stormy. As I dozed in my soft cozy bed, I saw a bright flash through the window. The light woke me. Seconds of quiet passed and then a rumbling came, but the rumbling did not scare me. I looked at Dubi, my stuffed bear, sitting on the top of the low dresser. In the faint glow of the night-light I could see the three drawers with their red handles and he was sitting on top.

I am too big to sleep with him. My grandma gave him to me. He is soft with black and white fur. His paws and front are white but his legs, cheeks and the rest are jet black. His eyes are shiny and black.

More flashes and rumbling, yet even when it grew louder and LOUDER, the powerful rumbling did not frighten me because I knew it would not hurt and that it was called "thunder."

The night-light cast its faint glow and I looked across the room at my back pack hanging on the back of the white plastic chair. On the desk was my library book with the scary pictures, but I was not afraid of them. My gray and purple soccer ball was on the floor.

The room was suddenly light and just as suddenly black. It was as if the window had turned into a white screen for an instant and then turned dark again. A loud crash of thunder made me jump. I looked at the night light but could not see it. It was off. The whole room was completely dark. The glowing green numbers from the digital clock beside my bed were also dark.

It seemed like something was moving in my room.

Was a monster moving in the dark?

I shivered. I felt like something was crawling on the skin of my arms.

NO. That was called goosebumps. I knew that.

My eyes stared into the darkness. I was about to open my mouth and cry for my parents, but then I could see. I looked to the desk and saw strange shapes. Where was my ball?

My fear grew. The room was filled with scary shapes. [pic f silhouette]

Then I thought I saw two shapes side by side, like crazy angled eyes of a monster.

I opened my mouth to shout but the night light turned back on. The green light shined on my blanket. It was blinking green blinks. The numbers showed 12:00 but I looked at my watch and saw that was not the time. Next I glanced around my room and saw all of my stuff.

The door of my room opened and in the doorway I saw my parents. I just smiled at them.

"We are so proud of you," said dad.

"The power went out and we came in case you were scared," said mom.

I just smiled and said firmly, "I wasn't scared a bit."

THE END