חזרה לשרשים

הרעיון של טובת החברה הוא רעיון של פילוסופים אהובים.

נושאים: אכילת בשר, שוויון, קביעת מה ראוי

א אכילת בשר

הרעיון של טובת החברה הוא רעיון פילוסופי [ממקור הוגים פילוסופיים למשל אפיקורוס ועוד] המסייע לטפל בספיקות בתרבותינו.

אתמול קראתי ספר פילוסופי כביכול, שבו דיונים "פילוסופיים" הוגדר כן בעיקר כי יש ערר על המוסכם.

הספר מתחיל בדיון מניעה מאכילת בשר, עד לדיון אם נמצא אל כלשהו במציאות או לא.

לצערי בכל הדיון של בשר, לא הזכיר את הרעיון המפורסם של טובת החברה-

למרות שהוא רעיון עיקרי בפילוסופיה מפי ההוגים האהובים שתורתם השפיעה על תרבותינו.

הספר מתחיל בטענה שערכי המוסר אוסרים "אכילת" [אני מדגיש אכילה, בדיון של צמחונות/טבעונות כי הספר דן  ב א כ י ל ה] בשר- כי אכזרי.

במה בדיוק אכזרי? אם מחליטים שפרות בגדר מזון, אחר כך לא אכזרי לאכול מזון, ואם מחליטים שלא מזון, על סמך מה נטען, ובמה נתמך הטענה שאין פרות מזון?

הספר מנסה להשוות, בכמה סגנונות, לאכילת בשר אדם-

ניסיון שחוזר על עצמו שוב ושוב בספר בסגנונות שונות: קניבלים, חייזרים-חכמים-ממאדים, ועוד ניסיונות מהעולם הדמיוני. אך חסר השיקול של טובת החברה

כמו שרעיון טובת החברה פסל אנוכיות, כן דורש ומחייב הגנה על המין האנושי- טובת חברי החברה- מלאכול זה את זה כי טובת החברה היא שחברי החברה לא יאכלו זה את זה

!!

כמו כן שיקול טובת החברה יגרום הגנתם של חברי החברה מהחייזרים-החכמים, ולא להיכנע בסיבת "מי שיותר חכם, אוכל את מי שפחות חכם- לכן על האדם להיכנע לחייזר החכם"

בודאי שאדם יותר חכם מקופים ולא אוכלים קופים בטענה זו! אוכלים מינים מסויימים.

יחד עם זאת, טובת החברה היא: לספק לחברה מזון ברווח ובגיוון-

וטובת החברה היא סיבה לגדל משק של פרות ועופות ולהכין אותם בצורת מזון. ויחד עם זאת להגן על חברי החברה בין בעלי יכולות ובין מפגרי-מוח-מבחינה-רפואית. זה לא קשור למי חכם כי לא אוכלים סבא-קוף שלא התקדם באבולוציה.

כמעט כל הטענות בספר עסקו בניסיון לערער על הטענות של אוכלי בשר.

זה התחיל בטענה של אכזריות ויפה הבחין בין כאב אכזרי להרג.

הדיון כלל את העובדה שאפשר להרוג בהמה בלי כאב ואז אין כאב אכזרי.

אז עבר לדיון אם טענות אוכלי בשר ניתן להפריך.

אין פלא שלאחר שהוגי הדעות פירסמו רעיון של טובת החברה: אנחנו מבינים כמעט מובן מאליו [ובדרך כלל בלי לזכור את הסיבה הנקראת טובת החברה]: א אנוכיות בגדר מגעיל ומזיק, ב אכילת בשר התפשטה-

התרגלנו לה-

אילו היתה אמת בטענותיהם של הצמחונים, היו הרבה יותר שמשוכנעים בצדקת טענותיהם וכאן אני מתלונן שאין זכר לשיקול של טובת החברה.

   בסיכום: טובת החברה היא סיבה לאכול בשר-

לא כי טעים לי באופן אנוכי- כי אנוכיות שיטה פסולה לאור שיקול של טובת החברה-

ולאפשר אכילת בשר-

ובשיקול זהה להבחין אדם, כי צריך להגן על חברי החברה. הטענה של "האם היית אוכל אדם בעל פיגור שכלי" הוא חבר בחברה וטובת החברה להגן עליו. גם אם נניח שמוסרי לאכול אותו יש חוק המונע הריגתו בתור חבר בחברה. גם יש הרבה שמגדירים מי שלא מסכים איתם מפגרים ויש סכנה שיישלח מישהו לטיפול רק בגלל דעות-

אז נאכל אותו בתור מפגר! לכן מוכרח ההבדל של מין/סוג של בעל-חי.

   ב שוויון

טובת החברה היא שיתקיים שוויון

תאר לעצמך ילד שמגיע לגן, נקרא לו לשם זיהוי אברהם, ולא מנוסה בטענות של אחרים.

אברהם מתחיל לשחק בצעצוע, ואז בן אחר או בת אחרת- נקרא "דניאל" חוטפת מידו את הצעצוע. אם אברהם בוחר לא לבכות- בתרבותינו הוא עלול להפסיד את המשחק.

הוא מבקש "תן לי את זה חזרה זה היה אצלי ואני עדיין משחק" אז ישמע המורה את המהומה ויאשים אותו-

שצריך להתחלק ואין צעצוע "שלך". בכך הגננת הגינה על החוטף-

בלי להתייחס לגזל-

וזה יגרום שהילד יסתובב ויפסע שתי פסיעות וכאשר גם הגננת הלכה- יחטוף את הצעצוע חזרה מדניאל כי לא נפסל חטיפה. אז דניאל שבסיפור שלנו "רע" כי חטף בגזל, י/תבכה וינצח שוב-

כי הגננת תאשים את אברהם- עשית רע מכיוון שגרמת לבכות- הסיבה שנחשב רע היא: כי גרמת לבכות וזאת האשמה של אברהם וייאלץ: החזר את הצעצוע לגנב.

יחד עם זאת אין שויון כי אם יבכה אברהם- יגידו לו להפסיק להתבכיין-

אך לדניאל לא אומרים הפסק להתבכיין, אלא מאשימים את מי שגרם לה/ו לבכות.

זאת פגיעה בשוויון- צריך יחס שוה לכל הילדים- ובדוגמה זו הגננת עידדה חטיפת גזל-

בגדר הנמנע להגיד לאחד הבוכה: "אל תתבכיין" ולשני הבוכה: "מי שגרם לך לבכות אשם" במעשה רע במה שגרם לך לבכות

אילו היה שויון היה צדק להעניש את החוטף ואם אין צדק צפוי שהראשון ינסה לחטוף חזרה, כי לא נפסל המעשה של 'לחטוף'. אם הילד יכעס על שנחטף המשאית ואין המורה מטפל בשויון, הילד יכעס ויכה את הגננת בבטנה עם המשאית כי כועס על היחס הבלתי שויני. כאשר אני רואה את ההתנהגות של המבוגרים מסביבי- ניכר מה עבר עליהם בגן.

לכן מגיל הגן חשוב לבדוק שהגננות מבליטות שויון. 

   ג מה נחשב ראוי?

רעיון טובת-החברה יכול לסייע לנו להכיר מה ראוי ומה לא ראוי.

בדוגמה של אכילת בשר, בפרק א', ראינו שטובת החברה היא סיבה לאפשר הכנת-אכילת-בשר-בעלי-חיים. טובת החברה היא שיקול בלי חשש של טובת הפרט-שדואג-רק-לעצמו כי טובת חברי החברה.

בספר ההוא יש גם דיון מה "ראוי" שנקרא לנו טוב. אם מערערים על מוסכמות-

לא ברור אם מעשה הוא מעשה רע ופסול או מעשה טוב. בתרבות דמיונית שהערך העליון הוא אנוכיות, ייחשב טוב והצלחה להיות אנוכי על חשבון האחר, ולכן טען הספר שלא ידוע מה טוב  ב מ ה ו ת- ואם ראוי כי לא ידוע-

האם מותר לאכול בשר פרה והאם גזל באמת רע. 

הספר שואל "כאשר רואים מקרה של גזל הצביע על הרוע" וממשיך שאין משהו ניכר-

עכשיו לקורא יש רשות לחטוף כי אינו רע?

ובלבד שיהיה צמחוני! [כי אכזרי לאכול פרה, זוכרים? האם אכזרי לחטוף? זה לא ניכר, אם הנגזל בוכה, לא-תמיד-הבוכה-צודק!]

שוב התעלם מהשיקול של טובת החברה-

טובת החברה פוסלת אנוכיות על חשבון חברי החברה.

אם אדם יורה בשני כדי לקחת כספו, זה מוגדר רע בגלל שיקול של טובת החברה-

לא כי האל אמר לא לרצוח- כי אותו אל של היהודים ושל המוסלמים, כן-אמר לרצוח את החוטאים.

אומנם טובת החברה הינה לא להרוג את חברי החברה-

גם לא בסיבה שאכזרי להרוג- כי אפשר להרוג בלי כאב-אכזרי, וזה מה שעושים בארצות הברית למרות שהיא מדינה המתלוננת על הוצאה להורג בכאב אכזרי בסין כי ההבדל הוא כאב-אכזרי.

שם במקרים מסויימים נחשב טובת החברה להרוג [בלי כאב-אכזרי] את הפושע המסוכן, וראה בסיפור בהמשך.

אומנם בגזל לא מתאים להרוג את החוטף אלא ענישה אחרת ומידתית, וסיבת הענישה מאותו שיקול בעצמו-

טובת החברה-

שטובת החברה היא להעניש ולהרתיע עושי-עוול כדי לצמצם את החוטפים והרוצחים.

אז למה פירסמתי נושא כיראיתי שהספר ההוא החסיר את הרכיב החשוב הזה שהשפיע ועיצב את התרבות שלנו עד שתוצאותיו בגדר "מובן מאיליו" באופן ששכחנו מה גרם את העיצוב הזה והוא רעיון של "טובת החברה" של הפילוסוף אפיקורוס ועוד.

אסיים בסיפור דמיוני שבו אני הגיבור.

אני עבדתי בתור מאבטח במקום מסויים. כאשר נגמרה המשמרת, הלכתי הביתה ובדרך הביתה עצרתי בסופר לקנות מזון. [היה בשר טחון להמבורגר אבל זה לא הנושא] כשנכנסתי המאבטח של הסופר ראה שיש לי אקדש ונפף בידו והבנתי שהוא מסמן לי להיכנס ולא עצר אותי.

הסתבבתי בחנות לחפש כמה מוצרים וראיתי פתאום נער שדקר בסכין לקוח/ה

הייתי בהלם ולא עשיתי כלום. עם הסכין דקר עוד אדם, ועד שהתאוששתי מהלם, ונזכרתי שיש לי אקדח כי אני מאבטח דקר 3. יש לי הוראה לפתוח באש במצב מסוכן אבל רגע-

אני לא במקום עבודתי-

זאת לא המסגרת שעלי להיות מאבטח! לא המקום ולא המועד.

בעודי מהרהר על שיקולים אלה הנער דקר עוד שני לקוחות.

אשה ניגשה אלי וצווחה "עצור אותו הוא הורג"

החלטתי שאי אפשר לתת לאדם היסטרי להחליט ודווקא במקרה הזה אם אחליט שאלימות בגדר המפסול כיצד אעשה בדיוק אותו מעשה לירות באלימות בדוקר.

הדוקר בינתיים דקר עוד לקוח למוות וחזר אלי כי שמע צעקות האשה

עכשיו הדוקר מתקרב אלי עם סכין ופתאום יש לי רצון ללירות בו אבל אני מבין שזאת אנוכיות-

יש לי זכות להגן על עצמי אבל אז אני עושה בדיוק מה שהדוקר עושה- אלימות שבגדר פסול-

בגדר הנמנע שאעשה אלימות. המקרה החריג היחיד הוא במקום עבודתי, שם אני אמור לאבטח-

אבל כאן לא המקום שאני אמור לאבטח ולא המועד.

בעודי חושב על כל זה, הדוקר הצליח לסרוט את זרועי בסכין ומרוב כאב נפלתי ברצפה.

לא יכולתי לזוז מרוב כאב-

רק שמעתי צווחות היסטריות של האשה שהאשימה אותי-

אני אשם כי אני לא עוצר את האלים

יחד עם זאת הצדקתי לעצמי שלא הרג אותי ולא היתה סכנת חיים ולא הייתי מוצדק שאירה בו- בינתיים

הוא הרים את האקדח שלי=הדוקר הרים את האקדח שהיה עמי- הרי הייתי מאבטח זוכרים? ואקרא לו אקדח שלי-

באקדח שלי והשתיק את האשה ההיסטרית.

עכשיו המאבטח בכניסה שמע יריה ומיהר להיכנס לפעולה

הוא תפס מחסה וכיוון על המחזיק של האקדח שהתקרב לכניסה לברוח, ירה בו.

אני הצדקתי את עצמי כי אילו יריתי בו איני מציל חיי עצמי כי עובדה שלא הרג אותי רק את האשה ההיסטרית. והדוקר אשם במעשיו ואני לא אשם במעשה של הדוקר.

נכון?