חזרה לשרשים

תקציר: כאן ייכלל מבוא למשנה פסחים נערכת

וגם אקדים לדבר על ראש חודש כי יש ראש חודש אדר וראש חודש ניסן עם פרט אחד ממשנה פסחים

ואגב הדיון יש דברים שכדאי לציין בנושא של הלכה.

מבוא: אומרים לנו שרבי יהודה הנשיא ערך את "ספר" המשנה אבל הקשר היחיד שלו למשנה ש-"תיקן" את המשנה מילה ארמית שמשמעותה סדר.

כמו לסדר שלחן- כי הערוך קשר לשולחן, אך ערך שולחן לא הסביר את המילה תקן, רק את הדיון

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42537&st=&pgnum=487&hilite=

אבל כאשר מסתכלים על משנה פסחים, ניכר ובולט שאין סדר ענייני כלל, ואף קיים ערבוב נושאים שונים המפסיק בנושא.

העריכה היחידה שהצלחתי לזהות היא הכשל בהפרדת נושא חמץ לפני פסח אשר משמש את ההלכה כר"ש כי נקרא "מחלוקת ואחריה סתם הלכה כסתם" ולפי כלל זה הלכה כרבי שמעון שאין איסור חמץ בערב פסח וכן סק רב יצחק ריף והסביר ר"ן לא כרבי יהודה וזה ראוי לציין-

בדרך כלל כאשר רב יהודה נגד רב שמעון ההלכה מוכרעת כרב יהודה- רק במקרה הזה עקב הפירוד נוצר מצב של "מחלוקת ואחריה סתם" שפי כללי ההלכה במקרה כזה הלכה כסתם ולכן כרבי שמעון שאיסור חמץ רק מעת אכילת קרבן פסח ולא קודם וכן הלכה דווקא לפי כללי ההלכה בתורה שבעל פה ועצוב שהרמבם בספר המצות התעלם מהסדר של המשנה, ואסר יותר מדי ביחס לכללי ההלכה.

בנוסף ראוי להמשיך בדרכו של רב יצחק-הריף לא לכלול מה שקשור לכבש-

בעריכה

כי ריף לא כלל הרבה פרקי משנה, וראוי להמשיך בכיוון הזה בעריכה.

דתי לא רוצה שינוי למרות- שריף ביצע שינוי והראה את הכיוון- ומתאים שהמשך דרכו יהיה לבדוק מה הגיע לשולחן ערוך 

לא כי הספר של קארו טוב אלא מסיבה אחרת

כמעט כל מה שבספר הרע של קארו נוגד כללי הלכה-

כללים כמו "אין גזרה לאחר אשי" ככתוב בבעל ההלכה רא"ש על תלמוד שבת ומפורסם בספר יחווה דעת של עובדיה יוסף- [אותו שקיבל ונהנה מכל שכרו בכבוד שקיבל בחייו מהאוהדים הנלהבים ומתענוגי הפולטיקה.]

אך כמעט כל תוכן ספר קארו גזרות לאחר אשי, המקורות לאחר אשי- כגלוי בפרשן באר הגולה ורק מעט הוא מהתלמוד הכוללת משנה וגמרא

בעריכת המשנה ראוי לשים לב שלכל מאה דינים- לשם דוגמה

מהם נכללו רק עשרה בשולחן ערוך! עשרה לכל מאה

!!

ואז קארו השלים את התשעים החסרים בדינים ובהכבדות שלא במשנה

וכנזכר כמעט הכל נפסל לפי כללי ההלכה.

משל למוכר מיץ תפוז- סוחט תפוז אחד ומעביר רק כפית ממיצו לכוס ריקה, ומשאיר כמעט כל מיץ התפוז. ועל הכפית של מיץ תפוז מוסיף-

כוס סוכר- מהי התוצאה?

ולבוץ המתוק הזה- קורא "מיץ תפוז" וכדברי המחזירים בתשובה "יהדות טהורה"

כן הריף וקארו פסלו כמעט כל תוכנה של המשנה ולא כללו דיניה בהלכה, ולכן לא ראוי להיכלל בעריכה, ויחד עם זאת נשאר להסביר ולא לדלל בהוספות- גם אם נישכנע שהתוצאה מתוקה כביכול, אין זה מיץ פרי ולא יהדות "טהורה".

אבל ניתן לבדוק מה בפנים, ונוכחנו לדעת כי מערכת הדתית של רבנות הראשית היא רחוקה יותר משרשי היהדות- הן מהחילונים והן מיהודים משיחיים.

כי החילוני שלא עושה כלום מקיים 'לא להוסיף'

 כפול אין-סוף דינם אשר הדתי הוסיף מעשים במרחק רב מהמורשת.

והמשיחי מאמין במשיח שמתאים לתיאור המשיח בתנ"ך- ואף בזמן המתואר בנבואת דניאל- רק הדתי רחוק מהמורשת ורחוק עוד יותר מהם. והחרדי לא מקיים ששת ימים תעבוד- אורח חיים שהגדיר משה. ואם עובד- בכך בעצם לא מציית למנהיגי החרדים וכבר פורסם "מי שמורד במנהיגי החרדים לא באמת חרדי" וכמפורסם בתגובה לנשים שרוצות להיות חברות כנסת או על נשי "לא בוחרות" [שלא תצבענה למפלגה המונעת מאשה מעמד שוה וראו כתבה נפרדת] ואותו דבר כן במי שמתגייס או מתפרנס- לא חרדי ובעצם אין חרדי העובד או משרת בצבא- כי בעשיית אחד מאלה- נהפך לבלתי-חרדי במה שלא מציית למנהיגי זרם החרדי.

וכאן לא ראוי לתת במה לבקשת השויון כי כאן מבוא למשנה, אלא בנפרד ראו מאמר הבא.

עוד כללי הלכה שקארו רמס: 'בדרבנן הלך אחר המיקל'- אך גם בדרבנן הכריע כמי שאסר יותר או הכביד יותר בניגוד לכללי ההלכה

וגם 'ספק דרבנן לקולא' לחייב בדיקת חמץ במצב של ספק, בניגוד למשנה "אין חוששין" בכלל ובפרט שאין משנה לחייב לבדוק אם הניח תשע ומצא יותר או מצא פחות, כי אין חיוב לבדוק, הן כי אין סיבה והן כי ספק דרבנן לקולא- אך קארו הכביד וחייב לבדוק בניתוק מהמורשת וכללי ההלכה. 

התוספות שלו הן בגדר "נוראי" אך שימושי למדוד מה מהמשנה כן ראוי לקליטה ומה שהוא לא קלט מוצדק לא להכביד.

עוד כלל בהלכה ש-'אין מורין הלכה מהמשנה' ולכן יש משניות שלא הלכה אף אם קארו ציטט ואמחיש בדוגמה של חודש אדר

כמו שהדתי משתחרר מהמשנה מגילה "בשבת שלישית פרה" ולא מקיים משנה זו-

למרות שיש מונח 'תיובתא' אפילו אמורא [רב של עידן התלמוד וברור מי שקטן ממנו בדור שלנו ודורות הביניים] אשר נוגד לדברי משנה- לפי ההלכה דבריו בטלים לפי כלל תיובתא מסמכות התנא- ועדיין הדתי איכשהו משוחרר ממשנה טובה זו- הואיל וכן ומאותה סיבה ראוי להפוך ולקלוט רק את המשנה הטובה של פרה בשלישית, ולשחרר נטל של בדיקת חמץ 'המבלה ומכביד' כי מכביד על הבודקים לנקות ולבדוק את כל הבית.

על כזה נאמר המלמד הלכה מהמשנה מגונה בשם מבלי עולם היינו בלאי. כזה ממש בלאי- מבחינת מאמץ וזמן ועוד.

הואיל והדתי לא רוצה שינוי במשנה, והחילוני אדיש לתוכן המשנה בכלל-

נשאר רק אני-

לעשות את העריכה שיהודה הנשיא לא עשה ולהמשיך בכיוון מנהיגי היהדות למשל ריף לא לכלול מה שלא הלכה.

ואתחיל עכשיו בכדי להספיק עד פסח וראוי להתחיל במה שקודם פסח ראש חודש ניסן למרות שבכל חודש כן ויש ליספק אולי רק לדבר על עשור לחודש במשנה א'?

פסחים נערכת פרק א' משנה א' 

"בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ: שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת" פסח מצרים לקחו בעשור, אבל אותה מצוה רק לאותה פעם. אור לי"ד מצניעים מה שמשייר"

הסבר: למרות שמה שלפני פסח הוא מה שראוי להקדים, משנה זו ממוקמת באיחור גדול במסכת. הרעיון הוא לבטא שמצוה לא משהי שחוזרת על עצמה כל פעם שמגיע תאריך, וכן אמרו בגמרא בכורות בדיון אם קדשו בכורות במדבר, ודווקא לפי כללי ההלכה מוצדק אורח חיי חילוני. וציטטתי מאותה משנה "פסח מצרים" והרעיון רק פסח מצרים, וערכתי את הניסוח. דיני הבדיקה למרות שהם במשנה עדיין כלל בהלכה שאין מלמדים הלכה מהמשנה מסיבת מבלי עולם וזה שייך בדיוק בהכבדת הבדיקה ובסיבה זו נפסלו דיני בדיקה מעריכה בסיבה שמבלה בלאי כלשון מבלי עולם בהכבדה מוגזמת לנקות ולבדוק במאמץ רב ובבזבוז זמן, בעת שאף התלמוד אמרה "מן התורה די בביטול בלב" ולכן ראוי ליישם את הכלל 'שאין מורין הלכה ממשנה'- לא על משנה של 'פרה בשלישית' שאין שם בלאי, אלא להיפך לקלוט את המשנה הטובה, וליישם את הכלל בהכבדת בדיקת חמץ לכן מגיעים מיד לדין 'הצנעה' מה שנשאר יניחנה בצנעה.

עכשיו הואין והיום תאריך 19 הוא נחשב ראש חודש הירחי-

וגם יש להסתפק שראוי לדבר על ראש חודש ניסן בתחילת משנה פסחים, אעסוק כאן בנושא ראש חדש ובעריכת המשנה בנושא.

מחר תאריך 19 פברואר נחשב ראש חודש אדר לכן אקדים על ראש חודש

כמעט אין פרט במשנה על ראש חודש מלבד לקרוא ארבעה היינו ארבעה פסוקים ואם היה ספק תפסת מועט. ואם חל ראש חדש אדר בשבת לקרוא "שקלים" והעושה כן קיים את המשנה.

בכך קיים! כי קרא בשבת 7 הכולל סך ארבעת הפסוקים המיועד לראש חודש- ולא כמכבידים דתיים-

האומרים לקרוא הרבה מעבר למשנה זו. אלא הקורא לפי הנחיות המשנה קיימה!

ההנחייה היא לקרוא מנושא 'שקלים' בגלל שבשבת שבעה פסוקים קיים ואין להכביד יותר בקריאות "כסדרן" כהכבדת קיצור שלוחן ערוך הנוגדת את המשנה "חוזרים לכסדרן" המלמד שבקריאת שקלים מפסיקים את הסדר עד שחוזר לסדר, והקורא שקלים קיים ואין סיבה להוסיף שקלים מעבר קריאת קרבן ראש חודש.

ואם חל ראש חודש בשבוע כמו מחר- טוב לקרוא קרבן ראש חודש ארבעה היינו ארבעה פסוקים המתאים לאורך קטע הקרבן

!!

הסתבכו מאוד בהכפלות במה שניסו להכניס ארבעה אנשים קוראים כל אחד 3 סך 12 בפרשה קצרה! אבל ארבעה היינו ארבעה פסוקים ואז לא רק מתאים אלא עוד- אף בספק עדיין כלל בהלכה תפסת "מועט" היינו ארבעה פסוקים ואין להכביד 12 ואין מוסיפים עליהם היינו מעבר לארבעה בשבוע!

ולמרות שלפנינו מחולק לחמשה פסוקים הואיל ויש רק ארבעה פעלים אפשר לקרוא כל הנושא ורק של ראש חודש כולל חטאת בתור ארבעת הפסויקם. ואין סיבה ללכת לבית הכנסת ולקרוא בבית כנסת אפילו המשנה לא אמרה כן

!!

הקורא במקומו קיים לקרוא.

אפילו קארו המכביד כתב "ראש חדש עושים בו מלאכה" למרות שבגדר "פשיטא" מיותר לספר על מה שאין סיבה לאסור.

משנה תענית 'אין לגזור צום בראש חודש' ולמשנה צמים ואומנם אין מורין הלכה מהמשנה לדוגמה אף הדתי לא קורא בשבת שלישית פרה כנזכר- ואני מקבל את דברי קארו בפרט זה לפסול את פרטי אותה משנה תענית דף טו עמוד ב: ולבנות על הרעיון לא כפרטי המשנה אלא הרעיון שאסור לצום בראש חודש- כי אני לא קיצוני הפוסל את כל קארו- ובסיבה זו פרט זה אקבל- ואקבל פרט זה מקארו למרות שאוסר משהו ולכן ראש חודש אסור בצום.

אפילו הרוצה לצום לא יצום בראש חודש הירחי היינו באחד לחודש אדר הירחי.

ורק את הפרט שאסור לצום ולכן לא משנה החריגים שמאפשר קארו לסגף את עצמו.

קארו עסק בסעודת ראש חודש ואין סיבה לשנות מהרגלו כי די במה שלא צם! וטוב כנזכר קריאת נושא קרבן ראש חודש.

עוד משנה בבלי מועד קטן כח עמוד ב "בראשי חדשים בחנוכה ובפורים מענות ומטפחות ולא מקוננות נקבר המת לא מענות ולא מטפחות איזהו עינוי שכולן עונות כאחת קינה שאחת מדברת ורעותה אחריה שנא' (ירמיהו ט) ואשה רעותה קינה" אבל נראה לי משנה זו אין מורין הלכה מהמשנה וייזהרו מריבוי אבל בראש חודש ולהיפך מלהתעלם מהמשנה של פרה בשלישית ולחייב משנה זו להיפך ראוי ליישם הכלל של אין מורין הלכה מהמשנה באבל זה ולקבל את המשנה של פרה בשלישית. ןבדאוי אסור לקונן היינו קינה שם למנוע ריבוי אבל ביום מיוחד. והמילה מענות כמו עונה להעיד ולכן רק אחת תדבר כעד ולא כמתואר במשנה!

אין לקבל הכבדת הדתי לקרוא הלל בראש חודש וחמור עוד יותר להכביד אף בסוף החודש בתאריך ל לחודש ואין משנה להנחות קריאה בראש חודש אלא בליל פסח.

משנה מגילה: בר"ח קורא ארבעה ואין מוסיפים ואין מפטירים- ואין סיבה להתאסף לקרוא בציבור והקורא ארבעת המשפטים עם ארבעת הפעלים "תקריבו" מנושא ראש חדש בלבד קיים ואין מוסיפים על ארבעה פסוקים כי נאמר אין להוסיף ואף אילו היה ספק כלל בהלכה תפסת מועטץואין להכביד לקרא כל יום ושבת אלא רק נושא ראש חודש בלבד.מספר במדבר כח.

לא פחות ולא יותר מארבעה פסוקים כנזכר והיינו למנן ארבעת הפעלים תקריבו יהיה ועשית" וכן בהקשר משנה שאצלה המנין של פסוקים ולא להכביד בהכפלת פי 3 חלילה או יותר. אין משנה לשנות תפילת ראש חודש ולא ברכת המזון ואף אם מברך די בניסוח הרמבם או סעדיה ולא ההכבדה של סדר התפילה של הדתיים ואין להוסיף בהם איזכור ראש חודש כי די במה שלא צם לציין את היום.

ובכך נשמר הלוח שנה העברי!ולפי יוספוס הלוח ירחי. וראיתי מברכים פונים ללבנה וחלילה לעשות כן כי נראה כמברך ללבנה. ואין לסגוד לירח חלילה ואף לעמוד מול הלבנה ולברך מלבד שאין סיבה ומיותר נראה פגאני חלילה ושב ואל תעשה עדיף ואין משנה לעשות כן אף מה שבגמרא סנהדרין לא במשנה וחמור עוד יותר שהכבידו עוד יותר ממה שבגמרא סנהדרין!

ואף זה לא במשנה כלל ואל עם קריאת ראש חודש.

ראש הוא ראש- ואין שני ימים ראש חודש ואין איסור לצום בתאריך שלושים לחודש- ואין לקרוא בנושא קרבן 'ראש' חודש אלא בתאריך אחד לחודש

!! תאריך 30 הוא של חודש שעבר!

בנושא של אדר שני- משהו תמוה- כי לעניין שטר קארו כתב כטיפש: אדר הראשון נקרא אדר- ואדר שני מבליט שהוא השני- אבל ניכר ששונה כי אורך אדר תמיד חסר והתוספת אינו אדר- כי אורכו שונה. התוספת לא אדר, אלא השני הוא אדר ולכן אמרו במשנה מגילה אין בין אדר ראשון לאדר שני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים היינו שהשני הוא אדר- אם כן לעניין שטר מתאים לומר שצריך להבליט אדר ראשון נקרא 'הראשון' כי הוא התוספת בניכר סך ימיו ושהשני הוא אדר כניכר מהאורך- מסכום ימי החודש- אומנם לעניין שטר מוטב שנקבל מנהג הגויים בכדי להימנע מספק וגם מויכוח חלילה.

טוב לקרוא "צו את אהרן" שבת שלפני פסח אבל אין חובה כי אין מורין הלכה ממשנה. ומה שלא במשנה רחוק עוד יותר ואם יש אדר נוסף אין לקרוא צו קרוב לפסח ובכלל אין להכביד בניסיון לקרוא את הכל מדי שנה!

ועדיף לסכם את הנושאים של חמשה פרקים מדי שבת.ולא לקרוא כל פרט ולא לקרוא כל מילה.

דרך הדתיים לא רק הכבדה אלא רחוקה מאוד משיעור המשנה לקרוא שבעה- אף אילו הכוונה 7*3=21 כי קוראים הרבה יותר מ-21 מדי שבת ומיותר לציין שלאור ההקשר של 'פסוקים' במשנה שאצלה וגם הכלל של 'תפסת מועט' בודאי הכמות נקבעה שבעה פסוקים אשר מתאימה יותר לשבת הנקראת יום השביעי

!!

והכבדת הדתיים רחוקה עוד יותר.

דין אחד ממשנה פסחים: קיר שנפל אין צריך לבדוק- אבל אין מורין הלכה ממשנה כי עצם הבדיקה הכבדה גדולה- ולמרות שיש משנה לבדוק אין מורין הלכה מהמשנה לפי רז"ל ובמקרה של בדיקה ממש "מבלי עולם" בהכבדה המבלה הרבה מאמץ חלילה ולכן אין לכלול בעריכה משנה של בדיקה.

גם יש חשש "בל תוסיף" להוסיף טקס מעבר למצות התורה ולכן שב ואל תעשה עדיף וחמור עוד יותר אם מברך עם הטקס 'ציונו' חלילה.

כאילו יש מצוה נוספת.

ולאורר חשש בל תוסיף עלינו להיזההר מלההוסיף טקס בדיקת חמץ וכל משנה בנושא לא להיכלל בעריכה ובפרט בדיקה שהיא ממש "מבלה" בהכבדה. כל פרטי שולחן ערוך מעבר לבדיקה שבמשנה לא מהמשנה וכמעט כולם נוגדים כללי ההלכה ואף מה שבמשנה כנזכר בנושא בדיקה ממש "מבלה" במאמץ ובגדר מבלי עולם ללמד הלכה מהמשנה וחמור עוד יותר בפרטי בדיקת חמץ שהיא טורח. נשאר רק להצניע חמץ

המשנה היחידה להיקלט מסימן תכח-תלד היא משנה בגמרא פסחים דף י עמוד ב יצניע מה שמשייר

ובזה התחלתי את עריכת משנה פסחים לא לקלוט משנה של בדיקה אלא להתחיל במשנה לש מה שמשייר בניסוח: "אור לארבעה עשר יצניע מה שמשייר"