היי,
אני א', בת 21 וחצי ממרכז הארץ. הגובה שלי הוא 1.68 והמשקל שלי הוא 60 קילוגרמים. הבלוג הזה יהווה תיעוד לכמות האוכל שאני אצרוך בכל יום ולכמות הספורט שאני אעשה, או בקיצור- יומן אכילה.
אני אשקל פעם בשבוע (השקילה הבאה שלי תהיה ביום שישי בעוד שבוע) ואעלה מדי פעם תמונות שימחישו את ההתקדמות שלי (התמונות הראשונות יתפרסמו ביום שישי הבא גם כן).
אין לי תאריך יעד (אני לא מעוניינת בשום מגבלות מייאשות שכאלה) אבל המטרה שלי היא לרדת חמישה קילוגרמים. זאת המטרה הרשמית שלי, לפחות. מה שאני באמת מנסה להשיג היא לא שלמות (אני כבר מזמן לא מאמינה שזה אפשרי), לא יופי ולא רזון. מה שאני באמת רוצה להשיל מעצמי זה את השנאה העצמית, את הרעב התמידי, את הקולות האי-ראציונאליים שדורשים ממני דברים בלתי אפשריים, את הטירוף, את החולי הנפשי והגופני. או בקיצור- אני רוצה להפטר מאנה, אחת ולתמיד.
קצת על ההיסטוריה העגומה שלי- בגיל 10 שקלתי 50 קילו, בגיל 18 58 קילו, בגיל 19 46, בגיל 19.5 67 קילוגרמים והיום אני פה. מתפריט אנושי עברתי לתפריט של פחות מ200 קלוריות ביום ולאחר מספר חודשים התחלתי לצרוך מעל 6000 קלוריות ביום. איבדתי שליטה בצרכים הכי בסיסיים שיכולים להיות לאדם ואנשים קראו לזה החלמה ובריאות. אני יודעת שאני רחוקה מזה שנות אור, אני יודעת שלאכול אלפי קלוריות ביום זה גרוע באותה מידה כמו לאכול מאות אחדות, אני יודעת שמספרים לא משקפים את המציאות ואף פעם לא ישקפו אותה כי המראה תמשיך לשקר גם אם המשקל לא. הרי שהמשקל בשבילי מהווה הרבה יותר ממספר ואני מעניקה למספר הזה הרבה יותר מדי משמעות.
אני רוצה ללמד את עצמי לאכול מחדש. כמו שכבר כתבתי, אני לא הולכת להגביל את עצמי משום בחינה- כן, כן, אפילו לא מבחינת הקלוריות. כמובן שהשאיפה היא לאכול בסביבות ה1300-1500 אבל אני לא סומכת על עצמי לעמוד בשום מטרה שאני אציב לעצמי כרגע. לכן אני מודיעה מראש שאם יצא לי לאכול יותר מזה (או פחות מזה), אני לא אחמיר עם עצמי. אחד מהדברים החשובים ביותר עבורי כרגע זה למצוא את האיזון שלי ואם האיזון שלי הוא על 2000 קלוריות, אז שיהיה.
אני אשמח לעצות, לדעות וסתם לתגובות שיעלו לי חיוך על השפתיים. אבל אני גם לא אתנגד לבקורת בונה בתנאי שתקחו בחשבון שיקח לי זמן לפתח אורח חיים בריא ועד אז, אני אמעד ואמשיך למעוד עד ש... עד שמה? אני לא חושבת כל כך רחוק.
אז, שיהיו לנו חלומות נעימים ונתראה מחר בערב.