הסיפור "הנפילים: הפלישה לכדור הארץ" לכניסה

עיצוב הבלוג – הצבעים נוחים לקריאה, אבל גודל הטקסט מאוד קטן ולא נוח לקריאה. פונט קטן כל כך מאמץ את הקריאה ומכריח קוראים לעשות זום. כדאי שתגדילי אותו לפחות לגודל 10.

שם הסיפור – "הנפילים: הפלישה לכדור הארץ", זה שם די ארוך. אי אפשר פשוט לקרוא לו "הנפילים" או "הפלישה לכדור הארץ"? או שם אחר שמתאים? או שזה מרמז על כך שיהיה חלק שני לנפילים? (כמו השמות של ספרי הארי פוטר. "הארי פוטר ואבן החכמים", "הארי פוטר וחדר הסודות" וכו'.)

עד כמה שידוע לי, יש סדרה ישראלית בשם "הנפילים", אבל לא ראיתי אותה. זה לא פאנפיק, נכון? מה עוד ידוע לי על "נפילים" זה שבמקור השם הזה ניתן, במקרא, לילדים של מלאכים ובני אדם (השילוב ביניהם). אבל על פי ההקדמה אני מבינה שזה לא קשור למלאכים, אלא מן... חוצנים? חוצנים שפלשו לכדור הארץ.

מידע ראשוני על הסיפור –ישנה הקדמה המראה על האופי של הסיפור ואולי קצת על מה שכנראה יהיה מסופר בו. בנוסף נתונים הז'אנרים – פנטזיה ואימה. חוצנים זה בדרך כלל יותר לכיוון המדע הבידיוני מאשר פנטזיה.

עלילה – מסופר על פלישה של חוצונים, שעד כמה שהבנתי (למרות שחסרים תיאורים על המראה החיצוני שלהם), דומים במראה שלהם לבני האדם. הם פולשים לכדור הארץ ומתחילים את הכיבוש שלהם במטרה לקחת מבני האדם "הבורים" את הכוכב. קרטר רוס נשאר לבדו בתקופה מסויימת בכדור הארץ בכדי להתחיל את הפלישה, ובעצם הסיפור מסופר מפיו.

פלישות חייזרים הוא לא נושא מקורי במיוחד, אבל לפי מה שהבנתי את מציגה את החייזר שלך באור אנושי, ואולי זה דווקא כן מקורי במדע הבדיוני.

דמויות – הדמות הראשית, קרטר, מצטיירת כדמות מאוד שחצנית, רואה את עצמה גם מעל בני האדם וגם מעל שאר ה"נפילים". הוא מתרגז כל הזמן, מכל דבר, מכל אדם, בלי כל סיבה ממשית.

צורת הכתיבה – את יורדת שורה גם כשלא צריך. את צריכה לכתוב את הפרקים בפסקאות מלאות, בלי לרדת שורה, עד שאת מסיימת לכתוב על הנושא. יורדים שורה כשעוברים נושא, וכשיש שיחה בין הדמויות.

כשכותבים סיפור, או קטע, את כל המספרים כותבים במילים, לא בספרות. לא הבנתי את המשפט "זה לקח 5 מאיות בדיוק". חמש מאיות של מה? חמש מאות שנים? חמש מאיות שנייה?

בנוסף גם המשפט הזה – "כל התכונות האנושיות והמוזרות שיש בכם". אם הוא אומר לפני כן שהאנושות נכחדה, למה פתאום הוא פונה לבני האדם במילה "לכם"? הרי הם כבר לא קיימים. במקום "לכם" צריך להיות שם "לבני האדם". ובכלל, לפי מה שאני ראיתי, את עושה יותר מידי פניות ישירות אל הקוראים ואל בני האדם בכתיבה. לא עושים ככה בסיפור, את אמורה לספר את זה בצורת סיפור, ולא בצורת שיחה אל קהל. "יותר מכפי שתוכלו לדמיין", "שכמובן, לא תכירו", "אנחנו קרובים אליכם יותר משתוכלו לחשוב" – כל המשפטים האלו עם פניות לקורא, ולא עושים ככה בסיפור. בצורה כזו כותבים מאמרים, וגם זה בשביל מטרה אחת – ליצור בתת מודע של האדם הקורא את המאמר קרבה בן הקורא לכותב. זה מאוד לא נחוץ ואפילו מיותר בכתיבת סיפור.

אחרי ציטוטים לא עושים פסיקים. ''סליחה?'', שמעתי קול – הפסיק לאחר הציטוט מיותר. סימן הפיסוק או הקריאה נמצאים רק בתוך המירכאות.  אם לא היה סימן שאלה בציטוט, כך זה היה צריך להראות: "סליחה," – ולא "סליחה", - וגם לא "סליחה.", אני מציעה לך להתחיל לכתוב ככה את הפרק הבא שלך, כדי להרגיל את עצמך לכתיבה הנכונה הזו של הפסיקים, כי זה יכול להיות מאוד אוטומטי וקשה לשינוי.

לאדם שהוא פוגש בתחילת הפרק הראשון את לא מצאת דרך נכונה איך לפנות. חזרת על המילים "אותו האחד", "אותו האדם", "אותו האחד". הוא פגש אדם, אוקיי, לקורא ברור שתתייחסי כעת לאדם הספציפי הזה, אין צורך במילה "אותו ה-". פשוט "האדם", "האיש", "הבחור", "הגבר", "הטיפוס". אחת מהמילים האלו יתאימו.

למה יש לך בתחילת הפרקים קטעים בגוף שונה? התחלת את הסיפור בגוף ראשון (אני, אנחנו), לאחר מכן הכנסת קטע בגוף שלישי (הוא, היא, הם, הן), ואחר כך שוב חזרת לגוף ראשון! כל הסיפור, מההתחלה ועד הסוף, צריך להיות כתוב בגוף אחד, בלי שינויים לפי הצורך. על הגוף מחליטים לפני שמתחילים לכתוב, מפני שהוא לא משתנה במשך הסיפור. בחרת בגוף הראשון, כלומר הקורא יודע רק את מה שהדמות המספרת, הראשית, יודעת, והקורא לא אמור לקבל קטעי מידע שונים מנקודות מבט וגופים שונים פתאום.

תיקון קטן – "בעלי הצורה האליפסית". אליפסה הופכת ל"אליפטית", כמו שאנוקסיה הופך ל"אנורקטית" (מחווה לכל האנורקטיות המטופשות של ישראבלוג). בנוסף גם כתבת בפתק שקיבל קרטר, "ברוכה הבאה", בלשון נקבה. המילה "שלוק", במובן של שתייה, היא סלנג. אל תשתמשי בסלנג בכתיבה שלך. "לשלוק" פירושו להרתיח משהו במים חמים, כמו ביצים קשות או פסטה.

אורך הפרקים – הפרקים הראשונים מאוד קצרים ומאוד דלילים בתוכן. השורות קצרות, יש הרבה חללים ריקים, וזה כתוצאה מחוסר בתיאורים. אין ממש יכולת לתאר את הסביבה ואת הדמויות בסביבה, מפני שאין תיאורים. רוב התוכן בפרקים הוא שיחות בין הדמויות. כסיפור בו המספר הוא הדמות הראשית, בסיפור שלך צריכים להיות המון תיאורים! את בעצם מספרת את כל מה שעובר בראשה של הדמות הראשית, כל דבר שעולה במחשבותיו, כל הרגשות שלו והתחושות שלו. סיפור שמסופר מנקודת מבט כזו צריך להיות בעל פרקים ארוכים מלאים במחשבות ותחושות, ופחות בשיחות בין הדמויות.

תת-העלילות של כל פרק הן נחמדות, לא מסעירות במיוחד או מותחות במיוחד, אך הן בסדר, אבל הכל קורה מהר מאוד. לפי דעתי הדבר העיקרי שאת צריכה להשתפר בו הוא התיאורים. תתארי הכל – את המקומות כפי שרואה אותם קרטר, את האנשים – איך הם נראים, מה הם מביעים ומה שהוא חושב עליהם, וכל מחשבה אפשרית שעולה לו בראש.

תוסיפי בבקשה קישור ל"לקרוא או לא" בפוסט העדכני ביותר שלך.

מי שרוצה לבקש ביקורת לסיפור שלו צריך לקרוא קודם את פוסט ההסברים!