פרק2:

רצתי הביתה,הגעתי לחדר ונעלתי את עצמי שם.

ישבתי בפינה כמה שעות עד שאמא שלי נכנסה לחדר.

היא ראתה שאני מאוד מבוהלת ושאלה אותי מיד:''מה קרה?!''

''איזה איש אחד מפחיד היה מאחורי ו.. ו..''

התחלתי לבכות אמא חבקה אותי ואמרה:'אני מתקשרת למשטרה''

''לא הוא רוצה ממני משהו ואם הוא יגלה..,אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה..'' וניגבתי את הדמעות.

''אבל חייבית לטפל בזה!''

''לא לא חייבים לטפל בכלום!!! אני אנסה לפתור את זה בעצמי!''

קיבלתי שיחת טלפון מחברה שלי,אבל אמא שלה דיברה היא אמרה:''נעמי במצב קשה'' שמעתי שהיא התחילה לבכות.

נפל לי הטלפון מהיד,נעלתי את הנעליים לבשתי את המעיל ואמרתי לאבא שלי שיסיע אותי לבית החולים.

הגעתי לחדר שלה וראיתי אותה נושמת בעזרת מכונה!

ישבתי לידה והתחלתי לבכות,אני לא מאמינה שזה קרה בגללי..

בערב כשהגעתי הביתה הלכתי מיד לישון וחלמתי על האיש הזה שאלתי אותו מה הוא רוצה ממני והוא אמר לי את הנשמה שלך.

התעוררתי בבהלה וירדתי למטה,נרדמתי על הספה.

בבוקר כשקמתי יצאתי לחצר שלי מצאתי שם מפתח,מפתח שאף פעם לא ראיתי ותאמינו לי אני מכירה את כל המפתחות של הוריי.

כשהראתי את המפתח לאמא שלי היא חטפה אותו מידי ואמרה''לא עניינך!''

זה הרגיש כל כך מוזר שאמא שלי מסתירה ממני משהו.. אני חייבת לגלות מזה המפתח הזה

היוש אז החלטתי להתחיל לכתוב סיפורים *לא ממבוסס על מציאות*(שום פרט אבל שום פרט לא אמיתי לא השמות ולא המתרחש)  אני מבקשת בבקשה זה מאוד חשוב שתגידו לי עם כדאי לי להמשיך אז ככה..

פרק1 :

התעוררתי בבוקר וגיליתי שאני לא בבית.הורי יושבים לידי מודאגים.כשהם מבחינים שהתעוררתי הם צועקים לעבר המסדרון ''היא התעוררה!''

פתאום באים אליי רופאים עם מזרקים וכל מני מכשירים,ומתתחילים לעשות לי כל מני בדיקות.כשהבדיקות נגמרו שאלתי את אמי:''מה אני עושה פה? מה קרה לי?'' היא עונה לי"''אספר לך הכל אחר כך אבל עכשיו תנוחי'' ויצאה מהחדר.

דרך אגב קוראים לי מיכל אני בת 15 .הדבר האחרון שאני זוכרת הוא שיצאתי לטייל עם חבריי,אוי לא!יכול להיות שאחד מחבריי נפגע.. לא, לא יכול להיות עם אני חייה סימן שגם הם..זאת אומרת אני מקווה..

שכבתי והתחלתי לחשוב מה קרה. נזכרתי בחלק קטן:הייתי עם חבריי בחוץ ופתאום נגשו אלינו בחורים זרים הם התקרבו אלינו וזהו זה כל מה שאני זוכרת.אני מקווה שאף אחד לא נפגע.

נרדמתי.

למחרת כשאני קמה אמי התחילה לארוז את התיקים שלי אני שמחה לחזור הביתה.

בדרך הביתה שאלתי את הוריי מה קרה לי.הם ענו ''את יצאת החוצה עם חברי וכמה אנשים התנפלו אלייך אנחנו לא ממש יודעים מה קרה,בגלל זה אנחנו מקווים שאת תיזכרי.היה ביכולתם להרוג אותך אבל הם לא עשו זאת ואני שמחה שכך..'' אמרה אמי והזילה דמעה.פתאום הרבה דברים חזרו אליי זה הרגיש ממש כמו בלאק אאוט.

אחרי שחזרנו הבייתה יצאתי עם חברה שלי החוצה לטייל ולהירגע,ישבנו ודיברנו פתאום אני שומעת קול מאחוריי שאומר:''שוב נפגשים'' הסתובבתי במהירות ומאחורי עמד גבר גבוה בערך בן 30,עם שיער שחור ועניים רצחניות.התחלתי לרוץ.. כמו שאף פעם לא רצתי.....

(ההמשך יבוא)

נו איך?? כדאי לי להמשיך?