" החברה  הכי טובה שלי" נתקתי ממנה את הקשר, כי ממש נשבר לי הזין לשמוע. להתקשר, וחבר שלה ברקע שר לי שירים על כמה שאני שמנה. ושהוא ראה אותי מרחוק, ובגלל זה הוא לא רצה לומר לי שלום.

ממש לא התייחסתי, אבל זה הראה לי יותר ויותר את הפרצוף שלה. כי היא לא ממש עשתה משהו.

בנים. יש הרבה. חברות, קשה למצוא. ועם את מעדיפה את החבר הסכיזופרני הדפוק שלך, שלא מרשה לך לאכול, שטוען שהקשר שלכם היה יכל הרבה יותר להצליח אם היית מכירה אותו ששערו היה מעט יותר ארוך, שדופק מחלקי הלו קיטי.

ואת צוחקת על זה. על זה שהוא  משפיל אותך, בוגד בך, ממציא לך שיש לו סרטן. הקטע העצוב שהיא מודעת לזה וממשיכה איתו כמו אהבלה, כמו הכלבב הקטן שלו. 

היא קבעה איתי, אמרה כמה היא זקוקה לי. ואני שונאת להתקע בבית, בזמן שהם מזדיינים. אז הלכתי לסיבוב קצר. שחזרתי, היא שאלה מי זה. עניתי. והיא פשוט לא ענתה, והשאירה אותי בחוץ. מרחק של שעה מהבית שלי.

יום למחרת, היא מתקשרת, אומרת היי, ורמזה  אם יש לי אוכל בשבילה והחבר ההומו שלה. ושהיא לא זוכרת, באמת, למה לא פתחה לי יום לפני. שיחקתי את עצמי מטומטמת, ולא מבינה את הרמז. וניתקתי.

יום למחרת אני רואה אותם, ברחוב יד ויד, והוא מושך אותה לא לבוא לכיווני, דקה התלבטות אם לבוא אליי או לא(!). אנשים שהיו איתי נקרעו. באה, אמרה שלום קצר והלכה. וליום למחרת התקשרה לשאול אם יש לי תחבושות בשבילה. מה אני קיוסק שכונתי? 

בקושי יש לי גרוש על התחת, ולה יש הרבה יותר. מבזבזת כל היום כסף על סמים, ועל מיצי פירות. מזימינים לעצמם פיצות כל הזמן, במאה שקל. 

התייחסו אליי כמו כלב, תלכי לקנות את זה ואת זה, וזורקים לי את המפתחות. צועקת עליי, ועושה לי טובה כביכול שאני בבית. למה את קוראת לי, שנורא חשוב לך שאני יהיה שם בשבילך, ומזדיינת מול הפרצוף שלי עם חבר שלך? למה את זונה?

בחורות מפגרות.

שלחתי לה אסמאס, שאני מקווה שהחבר הקטן שלה מרוצה, כי אני לא מתכוונת לדבר איתך יותר. 

ומאז עבר חודש ולא דיברנו יותר.