כמו שהבטחתי, אני מעלה את הפרק הראשון היום! ניסיתי לגרום לכם להכיר את כולם מהר ככל האפשר, מקווה שלא רצתי מהר מדי עם העלילה. אז בכל מקרה, הנה פרק מספר אחת, שגרה! מקווה שתאהבו
********************
נטע התמתחה במיטתה והסתכלה באיטיות הצידה, לכיוון השעון המעורר. היא
בהתה בו כמה שניות, עד שהשעה והיום חלחלו לתודעתה, ואז זינקה מן המיטה ורצה אל
החדר הצמוד, האחד ששייך לאחיה.
"למה לא הערת אותי?!" נטע שאלה בכעס, שערה עדיין מפוזר ומבולגן ולגופה
עדיין הייתה פיג'מה.
"חשבתי שיהיה מצחיק יותר לראות איך תגיבי כשתתעוררי לבד," גיא ענה בחיוך
מעצבן.
"טוב, זה לא מצחיק!" היא קפצה לפינת החדר, הרימה כרית שהייתה זרוקה על
הרצפה והטיחה אותה לכיוונו של גיא. בתגובה, הוא התחמק וצחק. העיניים הכחולות שלו
נצצו, מזכירות לנטע שהיא אינה דבר מלבד חיקוי מדויק שלו.
היא יצאה בכעס מחדרו והלכה אל השירותים, לצחצח שיניים ולהתארגן. היא הולכת לאחר,
היא הייתה בטוחה בזה. דווקא היום הוא היה חייב להתנהג כמו תינוק? ביום הראשון
ללימודי כיתה י"א? הוא לא ידע כמה זה חשוב בשבילה? כשסיימה, היא מרחה במהירות
את האודם הורוד שלה וסידרה את שיערה הבלונדיני במהירות. אחרי שהתלבשה, ירדה
במהירות במדרגות כדי לבדוק אם גיא כבר יצא, או אם יוכל להסיע אותה ללימודים.
למזלה, היא תפסה אותו בדיוק כשפתח את הדלת.
נטע חייכה וגיא נאנח. הנה מתחיל לו עוד בוקר, וגם הפעם הוא לא הספיק להתחמק ממנה.
באמת, גיא התחיל לחשוב שיש לאחותו יכולת פלאית לגלות בדיוק מתי הוא עומד לצאת לבית
הספר כדי לבקש הסעה. איזו ברירה הייתה לו חוץ מלהסכים?
הנסיעה הייתה שקטה. נטע הייתה מרוגשת מכדי לדבר, וגיא פשוט חשב שזה "היום
הראשון האחרון שלו". אין ספק שהוא הולך לאהוב להיות שמיניסט. הוא חנה בחנייה
שכנראה הייתה מיועדת למורים, אבל אף אחד לא התייחס לייעוד. הוא יצא מהרכב והסתובב
סביב הפגוש, פותח לאחותו את הדלת.
"נטע!!!" צרחה מיה-לין, מנופפת בידיה ורצה לכיוון נטע וגיא,גורמת לחיוך
להימתח על פני שניהם. היא הייתה יפיפייה. שיערה השחור נגזר למעין קרה מדורג,
ועיניה הירוקות אופרו באיילינר שחור. היא נתנה חיבוק חזק לנטע, ואחר כך עברה אל
גיא ונישקה אותו נשיקה ארוכה. נטע הסתכלה מהצד וגיחכה, מצחיק שחברתה הטובה ביותר
התאהבה דווקא באחיה, מכל האנשים. הם עצרו לדבר כמה דקות, עד שנשמע הצלצול והם
התפזרו. נטע ומיה-לין היו באותה כיתה, כמובן. לא שינו כמעט דבר בהרכב הכיתות. הם
נכנסו לכיתה ונטע סרקה במהירות את הכיתה. אופיר, חברה הנוכחי, שהה איתם באותה כיתה,
כמו בשנה שעברה. זה שימח אותה. היא בילתה את רוב השיעור בבהייה בשיערו השטני
ובהעברת מסרים שהיו מובנים רק לה ולו, בעזרת העיניים. השיעור הראשון עבר, ואחריו
גם השני והשלישי. השיעור הרביעי – והאחרון ליום הראשון – התעכב קלות בגלל כמה
תלמידים שהחליטו להצית דברים באש לכבוד היום הראשון ללימודים. המורה נכנס באיחור
של רבע שעה, הסתכל על הכיתה בחיוך והתחיל להסביר על המקצוע שהוא ילמד ועל הציוד
שיידרשו להביא. השיעור שהתקצר נגמר מהר יותר אף מקודמיו, ויום הלימודים הראשון
נגמר. נטע ומיה-לין נשמו לרווחה וקבעו להיפגש למחרת בשער.
כשמיה-לין חזרה לביתה הוא היה ריק מאדם והרגיש מעט נטוש. כמובן, אמה
לא הייתה בבית. היא עלתה לחדרה בקולניות, מנסה לעשות כמה שיותר רעש, כדי לוודא
שהבית באמת ריק, ושאף אחד לא ישן בקומה העליונה. כשגילתה שאף אחד לא צעק עליה, היא
הלכה בהיסוס לחדרה של אמה. היא פתחה את הדלת ונרתעה אחורה, בגלל הריח. יותר מדי
אלכוהול. היא הרימה מספר שברי בקבוקים מהרצפה וזרקה אותם לפח. לאחר מכן, היא פתחה
את המגירות שהיו חצי שבורות והוציאה מאחת מהן ארבע סיגריות מגולגלות שהכילו
מריחואנה. היא חייכה והלכה לחדרה.
********************
השעון הראה שהשעה הייתה שבע בבוקר.
מיה-לין קמה בעצלתיים והתחילה לפשוט את בגדיה כבר בדרך למקלחת, במסדרון. היא
הושיטה את ידיה כדי להוריד את התחתונים בדיוק כששמעה קול מעבר המדרגות.
"אהבתי את החזה."
כמובן, עוד אחד מכלבי השעשוע של אמה. כמה צפוי. היא מיהרה להסתיר את החזה שלה
בעזרת היד ולהגיב.
"אל תהיה פדופיל. מה אתה עושה מחוץ למיטה?"
"אני לא זה שמתפשט ברחבי הבית," הוא צחק. "ואני מתרשם. תפסתם
לעצמכם מקום יפה מאוד. גדול, מרווח, לא יזיק לו קצת ניקיון אבל מילא..."
מיה-לין הסתכלה עליו במבט חד וברור. אם מבטים היו יכולים להרוג, היה כבר מת מזמן.
היא נכנסה למקלחת ונעלה אחריה את הדלת. היא פתחה את הברז ונשכבה באמבט הריק שהתמלא
לאיטו. זה בדיוק מה שהיה חסר לה, עוד אחד שינצל את אמה עד כמה שיוכל, ואז יזרוק
אותה כאילו לא היה ביניהם כלום. נראה היה שלאמה יש משיכה אך ורק לבחורים שיהרסו לה
את החיים – שיכורים או מסוממים, מכים או מתעללים מינית, מקללים או חושבים שנשים הן
שפחות. כך היה האחרון, כך היה זה שלפניו, כך היו רוב הבחורים שיצאה איתם. ושלא
נדבר בכלל על אביה. אביה המכה, שהתייחס לאמה כאילו היא משרתת פרטית, בובת מין
שאפשר להשתמש בה גם לבישול ארוחות, ניקיון הבית ודאגה לביתם היחידה. היא לא הצטערה
שהוא מת. זה אפילו היה טוב, במובן מסוים.
את רצף מחשבותיה קטעו מספר נקישות בדלת.
"לא אמרתי לך לא להיות פדופיל?" היא צעקה.
לרגע היה שקט, ואז נשמע קול מהצד השני. "מיה-לין, זה אני."
כמובן שזה הוא, איך שכחה?
היא קמה, עדיין עירומה, מתוך המקלחת. היא פתחה את הדלת ונתנה לפרצופו של גיא
להעלות חיוך לפני שמשכה אותו פנימה, מורידה ממנו את בגדיו ומזמינה אותו להתקלח
איתה.
"שאלתי את עצמי מתי תתעורר," היא חייכה.
בתגובה, הוא צחק. "הייתי ער כבר הרבה זמן, אבל דפק לי הראש. עישנו יותר מדי ג'וינטים
אתמול..."
"יותר מדי?" היא צחקקה, "אני לא ממש זוכרת. גם ככה קצת מעורפל
לי."
הם היו הופכים את זה להרגל – קצת סמים, לשכב, עוד קצת ממה שנשאר, לישון בזמן שנותר
עד הבוקר, לקום ולהתקלח ביחד – אבל ההורים של גיא לא אהבו את הרעיון שהוא יבלה את
לילותיו במקום שאינו הבית, ואחותו לא אהבה שאין מי שיסיע אותה.
שיהיה, גם ככה גיא הרגיש שאסור להם לקחת כל כך הרבה סמים. הוא לא התלהב מזה בכל
מקרה, אבל אם כבר היו, לא היה אכפת לו לעשן. זה גם שימח את מיה-לין.
הוא הסיע את אותה לבית הספר ונישק אותה שנייה לפני שהם התפצלו לכיתות השונות.
כן, הוא הרגיש בר מזל.
עכשיו הוא רק צריך להתחמק מנטע כשתבקש הסעה חזרה הביתה, והיום שלו יהיה מושלם.
(ying yang twins - boom! it's on) י
הוא הסתובב בין הלוקרים, מחפש את הכיתה החדשה שעדיין לא התרגל למיקומה, כשראה מעגל
ילדים רועש. הוא פילס את דרכו בין האנשים וראה את אופיר – החבר של אחותו הקטנה –
ועוד ילד שלא הכיר הולכים מכות. אופיר כיוון אגרוף לפניו של הילד, פוגע בו בחוזקה.
הילד לא נשאר אדיש, ונתן בעיטה חזקה לבטנו של אופיר, שהתקפל בבת אחת. גיא נכנס
למעגל, פורש את ידיו לצדדים ומונע מהילד להרביץ לאופיר פעם נוספת, כפי שתכנן.
בתגובה הילד שלח את אגרופיו אל גיא, מכה בכל כוחו. גיא נפל, אבל קם במהירות ודחף
עם כתפו ואגרופו את הילד, גורם לו ליפול על הרצפה.
הילד הלא מוכר התרומם לישיבה, היסס לכמה שניות, ואז הוציא סכין.
שלום ישראל, ערב טוב! (: אני כותבת משוויץ, מעלה את הפוסט הראשון בבלוג שרציתי לפתוח כבר מזמן. הבלוג הוא בלוג סיפור בהמשכים שמדבר על חבורת נערים ונערות שחיה את חייהם בצורה.. קצת פחות שגרתית מהרגיל.
בינתיים אני אעלה רק דמויות (אני יודעת שיש אנשים שמעדיפים את זה ככה). מי שמעדיף לדמיין בעצמו, מוזמן לדלג על זה ולחכות לפרק הראשון שאני אעלה כנראה מחר או ביום שלישי.
נטע -
גיא -
מיה-לין -
אופיר -
לירון -
יתווספו עוד דמויות בהמשך. מקווה שתאהבו את הסיפור (;
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
